מאבק האפוטרופסות הממושך של כוכבת הפופ בריטני ספירס הגיע בסוף השבוע האחרון לסיומו כשאביה של ספירס, ג'יימס, הודיע לבית המשפט בארצות הברית כי הוא פורש מרצונו מתפקיד האפוטרופוס של בתו ומתפקידו כמנהל עסקיה ורכושה.
כזכור, הפרשה החלה ב־2007, כשספירס עברה התמוטטות נפשית, בגיל 26, כשהיא נשואה ואמא לשניים. היא אושפזה בכפייה, המשמורת על ילדיה עברה לבעלה, ובית המשפט מינה את אביה כאפוטרופוס עליה, תחילה באופן זמני ולאחר מכן כאפוטרופוס קבוע.
במשך שנים ארוכות מאז הייתה ספירס נתונה תחת אפוטרופסות אביה, אך הורשתה להופיע, לנהל מערכות יחסים, לצאת לחופשות ולנהל חיים כמעט רגילים, לפחות למראית עין.
מאז שמונה לה אפוטרופוס היא הוציאה להיטים ואלבומים שזכו להצלחה בינלאומית, יצאה למופעים ברחבי העולם, השיקה מותג בשמים, הייתה שופטת בתוכנית "אקס פקטור", הוציאה ליין בגדי הלבשה תחתונה בעיצובה, השתתפה בסרט דוקומנטרי ועוד. אלא שבשנת 2014 היא יצאה למאבק נגד האפוטרופסות עליה, שבמסגרתו טענה שאביה אשפז אותה בקליניקה בניגוד לרצונה, אילץ אותה לקחת תרופות ומנע ממנה להביא ילדים לעולם. בעקבות הטענות הללו, מעריציה הקימו תנועת מחאה שנקראת freebritney#.
לאחרונה העידה ספירס בבית משפט וגוללה את הסיפור הקשה שלה: כיצד הוכרחה לעבוד, כיצד אין לה גישה לכספים שהיא מרוויחה, כיצד הכניסו לגופה התקן תוך־רחמי כדי שלא תוכל להביא עוד ילדים לעולם, כיצד שינו את התרופות הפסיכיאטריות שהיא נוטלת וכפו עליה ליטול ליתיום, וכיצד היא מאוימת ונשלטת.
נטייתי הטבעית כעורכת דין היא להאמין שמערכת המשפט בקליפורניה לא הייתה מאפשרת את קיום האפוטרופסות אם ספירס אכן הייתה כשירה לנהל את ענייניה. עם זאת, מינוי אפוטרופוס לאדם הוא צעד קיצוני, שעלול להפוך פוגעני, שולל חירות וזכויות אדם, והעובדה שהוא מתנהל תחת צו שיפוטי אינה משנה זאת. בדבריה ספירס הסירה את מסך הערפל מעל מוסד האפוטרופסות.
לתפיסתי, אין סיבה למנות אפוטרופוס לאדם עובד ומתפקד, גם אם הוא חולה וגם אם אינו יודע לנהל את ענייניו הכספיים. הבעיה של ספירס לא הייתה קשורה רק בגורמים השונים שהרוויחו כסף מהאפוטרופסות עליה, אלא גם שתחת אפוטרופסות אין לה זכות לבחור לעצמה ייצוג, ואין מי שיזעק את זעקתה.
בישראל, כדי למנות לאדם אפוטרופוס צריך לקבל חוות דעת ממומחה בדבר היכולת שלו לנהל את ענייניו. החוק כאן מחייב לשמוע גם את עמדתו של האדם שמבקשים למנות לו אפוטרופוס אם הוא במצב המאפשר לו להביע את עמדתו ביחס למינוי האפוטרופוס. סביר להניח שההתנגדות הגדולה של ספירס למינוי אפוטרופוס עבורה הייתה נשמעת היטב במדינת ישראל.
יחד עם זאת, אני לא מוציאה מכלל אפשרות שמקרה כמו זה של ספירס יכול לקרות גם אצלנו. אם אין מי שיזעק את הזעקה וישמיע את הקול של אותו אדם שמנסים למנות לו אפוטרופוס, הוא עלול למצוא את עצמו מככב בסרט רע כזה. המערכת המשפטית עושה כמיטב יכולתה, אך לפעמים חודרים אליה שיקולים זרים, וצריך הרבה כוח כדי לחשוף אותם, ולהתנגד להם ולהילחם עד שהצדק ייעשה.
הכותבת הינה מומחית לדיני משפחה וירושה.