כותבי נאומים מקצועיים מנתחים את נאומי עמיתיהם מבעד שתי פריזמות - התוכן וההגשה. כך ראוי לשפוט גם את נאום בנט באו”ם. ראשית, התוכן היה בינוני פלוס. ברובו כתוב כהלכה, אם כי הייתי מקצר את הקטעים הראשונים על הקורונה ועל ארבע מערכות הבחירות בישראל. המחלוקות הפנימיות בישראל אינן מעניינות את הנציגים באו”ם. הייתי משנה גם את סדר הדברים ופותח בנושא האיראני.
ההגשה של בנט הייתה גרועה בעיניי. בדקות הראשונות עיניו היו מצועפות כאילו הרגע התעורר משינה. קצב דיבורו היה אטי, ונשמע כאילו הוא מנסה להרדים ילדים קטנים. בדבריו על הקורונה אמר גם את המילים Passive Sleep Mode, הגדרה קולעת גם לסגנון דיבורו. הוא נשמע לי כמו נער נרגש שמקריא דרשת בר מצווה שכתבו עבורו.
מבחינה רטורית, התגלו כאן “נפתלי א’” ו”נפתלי ב’”. נפתלי א' היה “ראש מדבר”; מי שאינו מזיז את ראשו וידיו ואינו מרים או מנמיך את הטון במקומות הראויים. אדם מונוטוני ומשעמם שגורם לצופים לזפזפ לתחנה אחרת. לעומתו, נפתלי ב' התגלה בכמה קטעים כאורטור טוב.
אחרי כעשר דקות תרדמת הוא התחמם, והחל להישמע נכון. למשל, כאשר דיבר על “כלכלה צומחת לעומת כלכלה צונחת”, הוא ליווה את דבריו בתנועות ידיים של המראה ושל נחיתה. יפה. אבל היו מעט מדי קטעים כאלה בנאומו. המשפט המבריק ביותר בנאום היה: We can debate without hate, חרוז שראוי להיות הכותרת של הנאום והסאונד־בייט שלו.
השיא הרטורי של הנאום היה התיאור של נשיא איראן איברהים ראיסי חוגג את רצח עמו בזלילה של עוגות שמנת. בתיאור ויזואלי זה דיבר בנט לפי הכלל “נואם טוב צריך לדבר גם ללב”.
ניקח לדוגמה את המשפט “מילים לא עוצרות את הצנטריפוגות”. נואמים טובים כמו צ’רצ’יל ונתניהו היו צועקים בקול רם כל מילה במשפט הזה ומדגישים אותו בדפיקות על הדוכן. אבל בנט אמר גם משפט דרמטי זה במונוטוניות ואדישות. דוגמה נוספת: המשפט “האזרחים שלהם רעבים וסובלים. הכלכלות שלהם קורסות”. נואם טוב היה מוסיף גם רגש למשפט הזה.
לכותבי הנאומים יש כלל: “נואם טוב יודע לדבר לא רק לאוזניים, אלא גם לעיניים”. לכן אנחנו משתדלים להכניס ויז’ואל לתוכן הנאום. בנאום של בנט באו”ם היה קטע ויז’ואל, כשציין ש”באיראן פעילים פוליטיים נתלו על מנופים”. נתאר לעצמנו את נתניהו אומר משפט זה. הוא היה מוסיף תיאורים נוגעים ללב ומזעזע את השומעים. כאן היה פספוס רטורי של בנט.
זיהיתי בתוכן הנאום גם דברים חיוביים. מי שכתב את הנאום היטיב להוסיף את “טכניקת המשולשים” - שלושה משפטים ברצף שמתחילים באותן מילים או מסתיימים בהן, כמו בנאום הקלאסי “יש לי חלום” של מרטין לותר קינג. יפה אמר בנט שלושה משפטים עוקבים, שכל אחד הסתיים במילים: “...והם חומקים מעונש".
בנט פתח וסיים את נאומו בדיבור על “מגדלור בים סוער”. אצלנו, כותבי הנאומים, זה ידוע בתור “טכניקת הקשת”, וכותב הנאומים של בנט השכיל להשתמש בה בתבונה. על רקע זה בלט חסרונה של הטכניקה “משפטי שיווי משקל”, מסוג “אל תשאלו מה אמריקה נותנת לכם – שאלו מה אתם נותנים לאמריקה” בנאום ההכתרה של ג’ון קנדי. חלק מהחן בנאומי נתניהו היה שימוש בטכניקות כאלה, שאורי אליצור ואנוכי הצענו לו, והוא ידע להשתמש בהן בכישרון רב.
עוזרי ראש הממשלה הכינו אותנו שזה יהיה נאום “בלי גימיקים ובלי בריסטולים”. עכשיו נראה לי שהיה מתאים יותר לומר “בלי טעם ובלי ריח”. לדעתי, בנט קלקל את העבודה הטובה של כותב הנאומים שלו. אבל עלינו לסלוח לו בגלל חוסר ניסיון ולקוות שהוא ישתפר ברטוריקה.
הכותב כתב נאומים לראשי ממשלה. כיום הוא מזכיר עמותת “מבטחי" - פורום מפקדים לאומי