הבעיה שבשנת 2022 לא הרבה צעירים, כך מתברר, מעוניינים להתגייס לשורות המשטרה. אם פעם יכולנו לפרוט על מיתר הציונות ולשכנע צעירים להתגייס למען ההגנה על המולדת, די במבט אחד בעיניהם התשושות של השוטרים ובחוסר המוטיבציה שמניעה אותם, כדי להבין שבמציאות הנוכחית פשוט לא שווה להתגייס למשטרה. ומי יכול להאשים אותם, כשמצבם של השוטרים בישראל בשנים האחרונות הוא בכי רע, ומאז מגיפת הקורונה רק הלך והידרדר. פרישתם של כ-600 שוטרים בשנה האחרונה – מספר שיא לעומת אשתקד – מדירה שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות, ובראשם המפכ"ל, שניצבים בפני שנה לא פשוטה במהלכה ינסו לפעול לחיזוק תדמית הארגון ומעמד השוטרים בקרב הציבור הרחב.
גם אני, כמי שבאה ממשפחה שכוללת נציגות מרשימה מאוד של שוטרים, מודאגת מאוד ממצבם ועדה לנתונים מטרידים במיוחד, ביניהם השכר הזעום (באמת חשבתם למשוך כך צעירים איכותיים לשורות המשטרה?), היעדר תמריצים ובונוסים על הצטיינות בעבודה, חוסר תגמול עבור עומס העבודה החריג בתקופת הקורונה ועוד.
בפני השוטרים ניצבות כיום 2 אופציות בלבד: לשרוד את המצב כפי שהוא כיום, או לפרוש ואולי למצוא מקום שיפרנס אותם טוב יותר.
אחרי הכל, כיצד ניתן לצפות משוטר לסכן את חייו יומיום, לעבוד מסביב לשעון, לפזר הפגנות, להרתיע מחבלים, לשמור על הסדר - אבל לא לאפשר לו להתפרנס בכבוד? אני לא מכירה שום סוללת יועצי תקשורת, טובים ומנוסים ככל שיהיו, שיידעו להוציא את הארגון מהמצב הכאוטי העמוק שבו הוא נמצא, כי הפתרון למצב אינו בידיים שלהם, כי אם בידיה של ממשלת ישראל! נדרשת תכנית פעולה רחבה כדי להבריא את משטרת ישראל – הכוללת, בראש ובראשונה, הגדלת תקציבים שיאפשרו מתן שכר ראוי (גם אם במודל הדרגתי), פיתוח הארגון ורכישת ניידות חדשות, מתן מענקים לשוטרים המשרתים בירושלים ובשטחים, מתן תמריצים לשוטרים שמעוניינים לרכוש השכלה אקדמית ועוד - שכן אם לא, אנו עלולים לראות גלי פרישה נוספים כבר בשנתיים הקרובות, לצד זרם דק מדי של מתגייסים חדשים לשורות המשטרה. במצב כזה, יילך הארגון וידעך – והמחיר שנשלם כולנו יהיה כואב.
התרעות פיקוד העורף