היום, 24 בינואר, מציינים 30 שנה לכינון היחסים הרשמיים בין ישראל וסין העממית. קדמו להן ניסיונות כושלים מצד ישראל בשנים הראשונות שאחרי הקמתה ליצור קשר עם משטר מאו דזה דונג, שתפס את השלטון בסין ב־1949. רק ב־1992, אחרי התפוררות האימפריה הסובייטית ואחרי שרוב מדינות ערב הפשירו את יחסן לישראל והסכימו להשתתף בוועידת מדריד, הסכימה סין להכיר בישראל ולכונן עמה יחסים רשמיים.
סקרנות ורצון הדדי ללמוד את הצד השני ולהפיק תועלת מיתרונותיו - אפיינו את השנים הראשונות. סין ביקשה לנצל את הידע והניסיון הישראליים בתחומי הביטחון והחקלאות, ושיתוף הפעולה בתחומים אלו קידם הקמת שגרירויות. ההזדמנות לפרוץ לשוק ענק של מיליארד בני אדם קסמה לישראל. הייתי בצוות שניהל את המשא ומתן על הסכם הסחר הראשון בין שתי המדינות. סיימנו אותו בשלושה ימים. המשא ומתן על הסכם הסחר החופשי בין שתי המדינות נמשך כבר שנים, ואולי יסתיים השנה.
את חימום היחסים ציננה פרשת ה”פלקון” – מטוס ההתרעה שסין רכשה בישראל. תחת לחץ ואיומים מצד ארצות הברית נאלצה ישראל לבטל את העסקה ולשלם פיצויים לסין, וכך נסגר השוק הסיני לתעשיית הביטחון הישראלית. יתרה מזאת, בייג’ינג, שאולי ראתה בישראל גשר למוקדי השפעה פוליטיים בוושינגטון, גילתה את מגבלות ההשפעה היהודית־ישראלית.
פריצת סין לקדמת הכלכלה העולמית ושאיפת מנהיגה שי ג’ינפינג להשיג שוויון כלכלי, טכנולוגי וצבאי עם ארצות הברית, היריבה האסטרטגית, עד למחצית המאה ה־21 - העלתה את ערכה של ישראל בעיני סין בשל עוצמת החדשנות שבה. מאידך, ישראל, מדינת הסטארט־אפ חיפשה מקורות מימון חיצוניים, וסין, עם יתרות המטבע הגדולות בעולם ומספר מרשים של מולטי־מיליארדרים, הפכה ליעד מבוקש.
הפנינה בכתר היחסים בין ישראל וסין היא ועידת החדשנות שהתכנסה לפני פרוץ הקורונה בירושלים, בראשות סגן נשיא סין וראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. הסינים, המקפידים להגדיר את יחסיהם עם מדינות העולם, שדרגו את יחסיהם עם ישראל ל”שותפות חדשנות מקיפה”.
במקביל, גילו חברות התשתית הסיניות הגדולות שישראל מצויה בתהליך מזורז של חידוש והרחבת תשתיות והחלו לזכות במכרזים בתחום הנמלים, הכבישים והרכבות. התרחבות הקשרים הכלכליים הביאה להגדלה משמעותית של מספר הטיסות בין ישראל לערים בסין.
הרחבת היחסים בין סין וישראל הואטה בשנים האחרונות בשל החרפת המאבק בין סין וארצות הברית, שהחלה בעת כהונת הנשיא אובמה. בשנים האחרונות החל הממשל האמריקאי להפעיל סנקציות על סין, אבל גם להפעיל לחצים על שותפותיו לסנן בקפדנות את ההתקשרויות הכלכליות עם סין. התחרות הסינו־אמריקאית אינה צפויה לדעוך בשנים הקרובות, וישראל תצטרך לחשב את צעדיה בזהירות בניהול היחסים המורכבים עם סין. מלבד האילוצים הביטחוניים והכלכליים, גם בתחום המדיני עלולים להיערם קשיים.
סין אומנם תמכה בעקביות בהצעות החלטה אנטי־ישראליות בארגונים בינלאומיים והיא תומכת בתביעות הפלסטינים. מאידך, היא לא נקטה צעדים מעשיים במערכת היחסים הבילטרלית כדי לבטא ביקורת על ישראל. ישראל מצדה נמנעה בהצבעות בפורומים בינלאומיים על החלטות שבהן הובעה ביקורת על סין.
ההתקרבות בין סין ואיראן, המאמץ הסיני לחזק יחסים עם מדינות המפרץ ומדינות ערב אחרות, והלחץ האמריקאי לנקוט עמדות ביקורתיות כלפי סין, מול עוצמתה הכלכלית של סין - מחייבים ניהול מושכל של הסיכונים וההזדמנויות בדור השני שלאחר כינון היחסים.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל אביב. היה סמנכ"ל כלכלה במשרד החוץ ושגריר ישראל בירדן ובאיחוד האירופי.