לפני כמה שנים הנחיתי קבוצת עובדי מדינה בקורס במדיניות ציבורית ושלטון מקומי. במפגש סיום הקורס, שאליו הוזמנו בכירי הרשויות המקומיות, בחרה אחת הסטודנטיות להציג את עבודתה, ובה המלצות חריפות לשינויים בסדרי כוח אדם ומנהל ברשויות. למחרת סיום הקורס זומנה אותה סטודנטית ללשכת בכיר ברשות מקומית, אשר הציע לה לקבל על עצמה תפקיד, במסגרתו תוביל ותיישם את השינויים שהציעה בעבודתה.
ובמעבר חד, בסוף השבוע התפרסם ב"מעריב המוסף" ראיון עם ח"כ יואב גלנט מהליכוד, שעסק בעיקר באלימות והפשיעה הבדואית בדרום. "אם הנגב ייפול, ייפלו גם ירושלים ותל אביב", אמר. דבריו נכונים. מה שקורה בנגב כיום הוא תוצר של הזנחה ארוכת שנים בשלל תחומים: חינוך, בינוי, פיתוח מקומי, טיפול רפואי, תעסוקה ואכיפת החוק. כבר דובר רבות על הפערים בין המרכז לפריפריה בכל הקשור לתנאי חיים ואפשרויות תעסוקה.
אך עמוקה מהם היא בעיית אכיפת החוק. זה שהתשתיות אינן מספקות או שאין מענה רפואי הולם לתושבי הדרום - לא מצדיק את האלימות הגואה, את הירי הפרוע מרכבים נוסעים, את תופעת הפרוטקשן, את גניבות הרכבים והציוד החקלאי ואת הבנייה ללא אישורים. כל אלה הם פועל יוצא של אובדן המשילות. הטענה כי מדובר בקומץ של פורעי חוק, המטילים את אימתם על הרוב, כבר אינה נכונה. נדמה שכבר מדובר בשיטת עבודה עבריינית המאיימת לפגוע בכל חלקה טובה באזור הדרום.
מי כמו גלנט, מנהיג עם רזומה עשיר ועטור הישגים, מכיר את הדרום, בין היתר לנוכח שירותו הצבאי בגזרה כמפקד פיקוד הדרום. גם בתפקידים שהוא מילא כשר הבינוי והשיכון וכשר החינוך הוא נתקל בפערים הללו. בכתבה הוא מנה מספר דרכים לטיפול במצב, בין היתר על ידי חקיקה, ענישה קשה על עבירות החזקת נשק, גיוס מסיבי של כוחות שיטור למקום ותכנון מוניציפלי מחודש ליישובי הבדואים. עליו לקחת את ההצעות לראש הממשלה בנט, גם אם הוא רואה בו רק "מזכיר ממשלה", כפי שהתבטא בכתבה, ויחד עמו לחשוב ולבנות תוכנית ליישומן כאן ועכשיו.
גם חבר אופוזיציה יכול להביא לשינויים דרמטיים, הרי רק לאחרונה שיתפו פעולה האופוזיציה והקואליציה בהעברת חוק האזרחות. שיתופי פעולה כאלו הם צו השעה, וזוהי השעה לטפל בנעשה בנגב. כפי שאמר בעבר דוד בן־גוריון: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו".