שאיפותיה האזוריות של איראן אינן חדשות, וגם לאירוע יירוט המל"טים מאיראן, שפורסם בימים האחרונים, קדם אירוע דומה בפברואר 2018, כאשר אז יורט כלי הטיס על ידי מסוק קרב בסמוך לבית שאן, באירוע שהתפתח ליום קרב שבסופו אף הופל מטוס אף־16 של חיל האוויר בתוך שטחי ישראל.
שר הביטחון בני גנץ חשף גם הוא לאחרונה כי האיראנים עוסקים בבניין כוח משמעותי של מל"טים שייעודם הוא מדינת ישראל. טעות היא לבחון את האתגר האיראני על סמך אירוע בודד. בחינה זאת מאבדת את יכולת הבנת התמונה הכללית שהינה מורכבת יותר. יכולותיה של איראן עברו בשנים האחרונות תהליך שדרוג משמעותי. ניתן לראות את היכולות האלו בביצוע המתקפה לעבר מתקני הנפט בערב הסעודית ובביצוע לאחרונה של מתקפה משולבת של טילי שיוט ומל"טים על מתקנים ותשתיות אסטרטגיים באיחוד האמירויות. נוסיף לאלה את החשיפה האיראנית של בסיס טילים ומל"טים באיראן ונקבל תמונה רחבה יותר של בניין כוח ויכולות שהולכות ומתעצמות.
איראן בונה איום אווירי לצד איום תלול מסלול מבסיסי הפעלה מסביב למדינת ישראל – סוריה, לבנון, רצועת עזה, עיראק ותימן. אלה, יחד עם האיום שנבנה באיראן עצמה, מעמידים את ישראל בפני איום חדש במהותו ובעוצמתו, כזה ששנים רבות לא התמודדנו עמו. נשאלת השאלה: מהי ההיערכות הנדרשת של צה"ל ומדינת ישראל? רבות דובר על השתנות הממד האווירי.
רק לאחרונה חווינו חדירת כטב"ם מצד חיזבאללה מלבנון לצד מקרים חוזרים ונשנים בעזה. מסביב לגבולות מדינת ישראל נבנה איום אווירי, חדש, שונה ומאתגר הרבה יותר – יכולות המעמידות את צה"ל וחיל האוויר במבחן משמעותי. שאלה שנייה שנשאלת היא: האם תרחיש של תקיפה משולבת של טילי שיוט ומל"טים על תשתית אסטרטגית של מדינת ישראל צריך להפתיע? לדעתי לא. במציאות הנוכחית תרחיש כזה נעשה ממשי יותר: איראן תומכת בקיום אימונים, פיתוח והצטיידות שמגבירים את הפוטנציאל לאירועים אלו, לצד הנוכחות בסוריה, והניסיונות לתקיעת יתד בעיראק ובתימן המקרבים את איראן לגבולותיה של מדינת ישראל.
אם התמונה איננה מורכבת מספיק, הרי שהעיסוק של המערב ומדינת ישראל בהסכם הגרעין עם איראן מוסיף ממד נוסף; איראן לא הסתירה מעולם את שאיפותיה לפיתוח יכולת גרעינית ופיתוח טילים ארוכי טווח עד 5,000 קילומטר. אלו שאיפות הרסניות המאיימות לא רק על מדינת ישראל, אלה גם על אירופה. הסכם הגרעין יאפשר לאיראן להמשיך להתקדם בפרויקטים השאפתניים הללו, שלא פסקו גם בתקופת הסכם הגרעין הקודם, שכן מנגנוני הפיקוח והבקרה הוכיחו את חוסר יעילותם בעבר. אינני צופה שינוי מהותי לנוכח ההסכם המתגבש.
למדינת ישראל וצה"ל אין את הפריבילגיה להמתין שההסכם המתגבש ימנע מאיראן את היכולות האמורות וירסן את כוחה. יש לנצל את הזמן הקרוב ולהשלים את יכולות ההגנה כנגד הממד האווירי החדש, אשר איננו תחום בגבול - כאשר נקודת המוצא שלו יכולה להיות במעגל הרחוק ולא בהכרח הסמוך למדינת ישראל – והוא עלול להתממש באמצעות איסוף מודיעין במעגלים הרחוקים ממדינת ישראל. האתגר הוא לגלות את האיום מוקדם ורחוק ככל הניתן מגבולות ישראל כדי לאפשר זמן מספק ליירוטו.
נקודת ההנחה הישראלית צריכה להיות שהמתקפות שבוצעו בערב הסעודית ולאחרונה באיחוד האמירויות - עלולות להתרחש גם אצלנו. הנחת יסוד זאת מצריכה בניין כוח – הצטיידות לצד היערכות מיטבית בראייה רחבה. איראן תמשיך לאתגר את הממד האווירי על ידי שלוחיה באזור, שיכולים לגרום להסלמה ביטחונית ללא התראה מוקדמת. יכולות היירוט מהקרקע ומהאוויר מאפשרות למדינת ישראל ולצה"ל את מרחב התגובה, ולא מתוך אילוץ של פעולה, ולכן חיזוק היכולות, יחד עם בניית אסטרטגיות שיאפשרו עומק לפעילות במרחב ובזמן, הינם בלתי נמנעים.
נוכחותה של איראן היא עובדה. הניסיונות לעכב, לסכל ולדחוק ככל שאפשר את איראן מגבולותיה של ישראל הם הכרחיים, אך אין בכוחם כדי לבטל את האיום האווירי. העיסוק ההתקפי מול התבססות איראן בסוריה הוא חשוב, אך הוא צריך להיעשות במקביל לבניית כוח הגנה מותאם למול אותם איומים אוויריים חדשים, תהליך ארוך שהחל לפני כעשור, אך רחוק מלהסתיים. במרוץ ההתחמשות, היכולות והלמידה בין ישראל לבין איראן ושלוחותיה באזור, אין לנו את הפריבילגיה להיות צעד אחד מאחור.
הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר לשעבר וחבר בתנועת הביטחוניסטים.