איך יודעים שוולדימיר פוטין בצרות באוקראינה? הסכם הגרעין מדשדש. ובכלל, כל העיסוק בו הוא התעללות בגווייה של מדיניות נתניהו. אוקראינה להבדיל עדיין מפרפרת ומוכיחה שוב את הסכיזופרניה של הממשלה הנוכחית. במקום להתמודד עם אתגרי הסנקציות והטיפול בפליטים עסקנו בנפתלי בנט, הנער השליח לדבר עבירה של פוטין שהפך להיות דילר בינלאומי בסגנון ביבי: גם מצילים את העולם מהתוקפנות של פוטין וגם מאפשרים לעצמנו להמשיך לתקוף בסוריה.
הבונוס האמיתי בפעלול הזה הוא מכה נוספת לתדמית המתפוררת של בנימין נתניהו, וככה על הדרך נשכחו גירוש הפליטים האוקראינים מנתב"ג, הזיגזג באכיפת הסנקציות ובעיקר הסירוב לספק לאוקראינה ציוד לחימה. אומנם ארה"ב ונאט"ו מעבירות אמל"ח לאוקראינים, אלא שדיווח האמת על המצב הוא שארה"ב ונאט"ו מפקירים את אוקראינה לצבא פוטין. לא מתוך זדון אלא מתוך חשבון. אף מדינה לא רוצה להרוג את חייליה לטובת מדינה אחרת, וזה בהחלט עניין סביר ואנושי. ופוליטי.
תמונת המצב כיום היא שהעולם התומך באוקראינה יושב ביציע הקולוסאום והקבוצה שלו נטבחת, ליטרלי, ושלא תהיה טעות: העולם המערבי פועל בנחישות. לא רק מוחה נגד רוסיה ומוחא כפיים לאוקראינה אלא גם מטיל על רוסיה סנקציות שפוגעות גם ברמת החיים של הציבור המערבי. כדי שהציבור המערבי יסכים לספוג את נזקי הסנקציות הוא חייב להזדעזע מוסרית ולפחד מפוטנציאל ההמשך (אם פוטין יסיים את הסיבוב האוקראיני בתמונת ניצחון מובהקת, הוא ימשיך הלאה). בינתיים, התקשורת שמציגה את אוקראינה המדממת ואת רוסיה המתאכזרת צורבת תודעתית את החמלה והפחד, שהם בסיס ההסכמה הציבורית להמשך הסנקציות. לא מדובר במניפולציה של אנשים רעים אלא בדינמיקה מושכלת של דמוקרטיות מתגוננות, שנזקקות לטקס גרפי של העלאת קורבן כדי לגבש אותה הסכמה מול איום מתגלגל.
פוטין אומנם מתגלגל בשטח לעבר יעדים מוגדרים, אבל במערכה הגדולה של העולם נגד פוטין מנצחות דווקא הדמוקרטיות הגלובליות. במלחה"ע השנייה ניצחה הכלכלה האמריקאית, וכמו שזה מצטייר היא תנצח גם היום. ככה? פוטין שולף מהבקבוק את השד הגרעיני. עד כדי כך האיום הזה נורא בין בהתממשותו ובין במופרכותו שאיש לא עוסק בו. כדי להרגיע, מדברים המומחים על נשק גרעיני טקטי (בישראל, על פי מקורות זרים, יש מהזן הזה, והוא כמעט נקי מנשורת). תמונות לוויין אמריקאיות מאתרי גרעין ברוסיה "הוכיחו" שאין שום תכונה מיוחדת בבסיסי טילים בעלי ראשי קרב גרעיניים. בעיקרון, כל מדינה שיש לה גישה לפצצה פשוט סותמת כדי לא להפוך לנושא את האיום הגדול ביותר על האנושות מאז הנבוט והאבן.
ובינתיים הרוסים נעים קדימה בקצב שלהם ובדרך מסתבר להם שמה שקורה באוקראינה לא נשאר באוקראינה, והוא מחולל אפקט פרפר קטלני בכל העולם. אכן, יש חצים על המפות ודיווחים על תנועות כוחות, והעולם נכנס לשבוע השלישי של הלחימה, ועדיין לא ברור מה פוטין רוצה או מה פוטין יכול. העיתונאית והסופרת זוכת פרס פוליצר אן אפלבאום ("אטלנטיק", בראיון לכריסטיאן אמנפור) מדברת על המלחמה במונחים של "ג'נוסייד". אנשים רציניים ממני אומרים שאפלבאום מקצועית, אמינה וקורקטית.
הרזומה בגוגל מצדיק זאת, והיא אפילו לא מורידה הילוך ל"טרנספר" אלא מעבירה ישר ל"ג'נוסייד". זה עתה, לפני כשבע שנים, סייע פוטין לטרנספר למעלה מ־7 מיליון פליטים סורים כדי לייצב רוב עלווי ושותפים כנועים לטובת אסד. השאלה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת באוקראינה, והתשובה מחייבת לא פרשנות אלא ראיית זהב, עריק מפתח או פקודת מבצע, ונדמה לי שאיתרתי שביב הוכחה. זוועתית למדי. לא מבצעית, אלא בתחום הנחישות חסרת המעצורים.
במסגרת החיכוך עם השיירות הרוסיות האינסופיות על הכבישים שמוליכים לקייב, צולם מה שתואר על ידי כתבים כקרמטוריום נייד. לא נלווה הסבר לתמונה. אולי הרעיון הרוסי הוא לא להשקיע זמן קרב יקר ופגיע בטיפול בגופות אוקראינים או רוסים ולשרוף אותן. אולי כדי למנוע שיירות הלוויות ברוסיה שיפגעו במורל ובתדמית פוטין ושות'. אם אכן פוטין מכניס לברביקיו הזה את בשר התותחים שלו, אזי הדעת נותנת שהוא הולך עד הסוף, ומכאן ואילך כל השערה פרועה, מהמשך לבלטיות או מלחמת עולם, אמורה להיות על השולחן.
בתולדות אירופה הקלאסית, ערש הדמוקרטיות המתפתחות, נרשמו היטלר וסטלין כמחוללי הדיקטטורות הרצחניות ביותר, ונראה שפוטין עומד לעלות לליגה של הגדולים. מה שמחזיר אותנו לתהייה ההיסטורית אם חיסולו של אדם בודד עשוי לשנות כיוון של מלחמה לאומית.
מטרה קדושה
ובינתיים, במחוזותינו, תמונות הרחפן של ה־BBC מרחובות חרקוב מזכירות לדני קושמרו בחדשות ערוץ 12 את מלחמת העולם השנייה (לי הן מזכירות את רחובות עזה אחרי שהטנקים והצפע האימתני התקדמו דרכם לשום מקום). כולל תמונות שיירות אינסופיות של פליטים נמלטים. העניין המדכא עם הפליטים הוא שהעולם יכול לשאת שיירות פליטים שחורים, צהובים או חומים באסיה, במזה"ת או באפריקה, אבל באירופה? ילדים לבנים עם עיניים כחולות נעים בדרכים לא דרכים עם משפחותיהם ומיטלטליהם? יאללה עולם, לצופף שורות! ושלא לדבר על הפלסטינים, שרואים את הסולידריות הלבנה ובוערים מקנאה וזעם.
חוץ מזה, מרקיז, אצלנו הכל בסדר, וכרגיל מתנהל מאבק ימין ושמאל בשאלה מהו הצד הנכון של ההיסטוריה. ב"מקור ראשון" נערך לפני שבוע סקר בעד ונגד פוטין באוקראינה. עמית סגל פרשן אותו בערוץ 12 וזה היה עלבון למתמטיקה. דבר אחד היה ברור: כל מי שתמך בפוטין היה ימני. הסקר לא שאל מי תומך במדיניות גירוש האוקראינים במשרד הפנים, אבל גם כאן התשובה ברורה. נראה שרשות האוכלוסין וההגירה שמה לה למטרה (קדושה) להגן על טוהר הגזע של העם היהודי, לזהות כל גוי מתחזה, להיתלות בסעיף נעלם ולגרש אותו. זוהי מורשת דרעי שמשרד הפנים היה ביתו השני.
השרה הנוכחית איילת שקד היא לא אישה אכזרית. פליטים אוקראינים שנחתו בנתב"ג ושאינם יהודים גורשו עד שהזעזוע הציבורי גרם לה לסגת. בכאילו. לזכותה של שקד אפשר לומר שאין אפליות. פליטים מסודן, מאריתריאה או מאוקראינה - הכל הולך. החוצה, ללא הבדל בין גזע, מגדר או צבע.