פרידה מהרב קנייבסקי: הפסדנו. לא רק במובן האישי, אלא גם במובן הציבורי. הסתלק מאיתנו אדם ענק שבענקים, איש שכל התורה כולה הייתה מונחת אצלו בעומק וידיעה שאין לה אח ורע.
הוא הכיר את המדרשים הכי פחות מוכרים ועסק במסכתות ובסוגיות שכלל לא נלמדות בעולם הישיבות, ושלט בכל דבר בצורה מפעימה. היקף ספריו וחיבוריו הוא בלתי נתפס. הוא כתב בבהירות על סוגיות הלכתיות ומסכתות לא מוכרות מפאת קושיין, מפירושו על התלמוד הירושלמי ועד ספרו "דרך אמונה" על ספר זרעים לרמב"ם העוסק במצוות התלויות בארץ, הלכות שנשכחו מעם ישראל בגלות הארוכה ומרן הנגיש אותן בעומק ובבהירות לכל.
לא עניין אותו דבר בעולמו חוץ מללמוד עוד דף גמרא, מללמוד עוד פרק ברמב"ם. יתר הדברים עברו בסמוך לאוזנו וכלל לא נקלטו. אולם, אם מישהו היה מדבר איזה דבר תורני - מיד היה נדרך. העובדה שהוא היה שקוע בתורה ושהיא הייתה העניין הבלעדי בחייו הפכה אותו לאבן שואבת לכל החוגים והעדות.
הוא לא היה שייך לחוג מסוים, הוא היה שייך לתורה הקדושה. כל מי שראה את עצמו משתייך אליה, ראה בו את התגשמות דמות המופת. אנשים ראו בו את התגשמות תיאורו של דודו החזון אי"ש על האיש השקוע בתורה: "אומנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".
כשם שחייו היו אך ורק תורה, כך גם הנהגתו. בעולם של היום, כשאנשים דואגים לעצמם, כשההנהגה הופכת למטרה ולא רק אמצעי, כשאנשים רומסים הכל בדרך אליה, כאילו היא העיקר – אצל מרן ראינו איך כל העולם הוא רק אמצעי לקיום ולמימוש התורה הקדושה.
כל חייו ברח מההנהגה, כי בחר לשבת וללמוד עוד דף גמרא. את האנשים היה שולח לרב שך, לחמיו הרב אלישיב והרב שטיינמן, הוא עצמו היה מסרב לענות, מנופף את האנשים הלאה. כשלא הייתה לו ברירה והוא נאלץ לענות על שאלות ציבוריות, הוא נאנח אנחה עמוקה.
זוכרני כשבאתי אליו לפני אחת ממערכות הבחירות, הוא אמר לי: "חבל לך, לך תלמד תורה". בהזדמנות אחרת, כשפרשתי בפניו את לבטי, הוא נאנח, הורה לי להתמודד והוסיף: "אין ברירה". כי מבחינתו, הברירה הראשונה הייתה קודם כל התורה.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת דגל התורה ויו"ר סיעת יהדות התורה.