בשנים האחרונות, התקשורת הבינאישית שינתה פניה, עברה בחלקה לפלטפורמה דיגיטלית ובכך הפכה מקרובה ואישית אל מעבר למסך. כשזה קרה, נאלצנו לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגויות שלנו בהתאם. הפגישות שחשבנו שהן מחוייבות פנים אל פנים, הוכיחו יעילות גם במרחב הווירטואלי. ואם משהו עובד טוב, למה לתקן?
ההנאה הצרופה שהמעבר לדיגיטל ייצר כללה השכמה מאוחרת, או קימה מוקדמת לצרכי השקעה בזמן אישי בלבד, הימנעות מפקקי התנועה, לבוש שאינו מחייב חלק תחתון מוקפד ומאפשר גם הישארות עם כפכפי האצבע האהובות ואולי יותר מכל - קרבה למטבח, כי הצבא תמיד הולך על קיבתו.
נשמע כמו חלום אוטופי? אז זהו שלפעמים הנוחות היא הדבר הכי לא נוח שיש.
מבלי שנרגיש, המרחק הנוח הפך את השיח הארגוני להרבה יותר פונקציונאלי, צמצם את שיחות החולין ואת ההזדמנויות לרקום קשרי חיברות במסדרונות ובמתחמי העבודה המשותפים וגם המיומנויות התקשורתיות שלנו הרגישו את נחת זרועו של הבידוד. מה שהספיק בעבר כדי לתחזק מערכות יחסים דורש היום יותר השקעה והתייחסות. כי כשהמפגשים הפרונטליים מצטמצמים, מצטמצמות גם ההזדמנויות לשיחות חולין, על אופן הכנת הקפה, המחמאות על הז'קט החדש ואפילו ההתייחסות לתמונות המשפחתיות התלויות במשרד.
כמו בכל דבר בחיים, לצד היתרונות הרבים של ההתקשרות ההיברידית והחסכון במשאבי זמן וכסף, ישנם היבטים נוספים אותם כדאי לקחת בחשבון ולהעלות לשיח הארגוני ולמודעות: הרוב הכמעט מוחלט של בני האנוש זקוק לקשרים, ליחסים קרובים, אינטראקציות אישיות על בסיס יומי ושיח פתוח וכל אלו כמעט ולא קיימים במרחב לא פיזי.
המעבר לעבודה וירטואלית ומרוחקת הביא איתו גם המון בדידות שאינה מדוברת מספיק וכיועצת ארגונית אני יכולה להעיד שהיא גם אינה מטופלת כפי שהייתה אמורה. זה לא ענין של מה בכך ולא "על הדרך". מעבר כזה דורש הכנה, כלים ומשמעת עצמית, זה מחייב אותנו לאמץ דפוסים חדשים שיאפשרו את השיח הקרוב והמוכר על אף המרחק, גם בכדי לשרוד את הבדידות וגם בכדי לשדר קרבה שתשרת אינטרסים עסקיים ותבנה יחסי אמון.
והנה שלושה דברים שכדאי להקפיד עליכם ושיעזרו לכם לייצר מפגש בלתי אמצעי בעולם וירטואלי:
- עוברים ללחיצת יד וירטואלית: בהיעדר מפגש פרונטלי חייבים למצוא תחליף ראוי למחווה הגופנית של לחיצת יד במעמד פגישה, פרידה או תוך כדי איחולי הצלחה. לחיצת היד המקרבת שמהווה קרקע פורייה להעברת אינספור מסרים, אינה מתאפשרת בשיחות וידאו ופגישות און ליין על אף שהצורך בה קיים ובועט אף יותר כי המרחק דורש אקסטרה מאמץ בבניית יחסי אמון עם הצד השני. אז איך עושים את זה נכון? לחיצת היד הווירטואלית באה לידי ביטוי בהעצמת קשר העין ומראה כוונות ונכונות להקשבה במבט ישיר לאורך זמן - נסו אותי. היא זו שתפצה על המרחק ותעזור להגיע כמעט לאותה רמה של פתיחות.
- מתעכבים על הרקע: בחירת רקעים מדויקים ונכונים חשובה גם היא. הרעיון הוא שהרקע ישדר "מה שאתה רואה, זה מה שאתה מקבל" (באנגלית זה נשמע טוב יותר). זו יכולה להיות גם חשיפה מכוונת לאזורים בבית. לא, אני לא מדברת על חדר שינה או שירותים אלא על אזור הסלון, פינת האוכל ולאו דווקא חדר העבודה, הכי פשוט והכי אותנטי. וכשזה מתוכנן מראש, זה משדר קירבה וקירבה בונה יחסי אמון.
- מקשיבים באופן פעיל במהלך השיחה: עושים סיכומי ביניים ומוודאים הבנה מפעם לפעם. ההקשבה הפעילה מייצרת אמפטיה שמשדרת לאחרים שרואים אותם ברזולוציה הכי מדויקת שיש- פיזית ומנטלית. הקשבה פעילה לא כוללת רק את המסרים המילוליים אלא גם את שפת הגוף שלנו ואת המסרים הסמויים שאנחנו משדרים מעבר למילים. הקפידו על ישיבה דרוכה ועניינית שתעיד על הבעת עניין, אל תמרחו על הכיסא , שימו לב היכן אתם ממוקמים ביחס למצלמה ותחייכו, אתם בשידור.
אחרי שלוש שנים מורכבות, אנו נוטים לחשוב שחזרנו לחיים הקודמים שלנו, לרחובות, להתכנסויות ולמרחב הציבורי אך עם זאת, חל שינוי באופן ההתנהלות התקשורתית שלנו וכשיש שינוי, כדאי מאוד לזוז איתו בכדי להישאר רלוונטיים.
זו אמנם משימה מאתגרת לצאת מהרגלים ישנים אבל עבור חברות ויחידים שרוצים להמשיך להשיג תוצאות ולייצר קשרים קרובים גם בפלטפורמה המרוחקת, קריטי שיאמצו כלים חדשים לחיזוק וטיפוח הקשרים הווירטואליים שישרתו אותם בהרבה יותר מהמוכרים והנוחים.
הכותבת היא יועצת ארגונית ומרצה על מיומנויות השפעה ותקשורת, מומחית לתקשורת בינאישית בארגונים