"מעולם לא עשו דבר כזה לאדם שאינו איש ציבור", זה מה שאמר לי עיתונאי בכיר ביום שבו גיליתי שאני מושמץ בכותרות ראשיות בתקשורת. זה היה גם היום שבו גיליתי שאני "בכיר בסוכנות" וכי התפקיד שאליו נבחרתי לאחר תחרות קשה הולך להילקח ממני בשל ציוצים פרטיים שלי ברשת חברתית.
לפני מספר חודשים, ולאחר הליך מיון קפדני, נבחרתי לתפקיד המנכ"ל של "שלום קור" – חברה לתועלת הציבור (חל"צ). עוד טרם יבשה הדיו, מיהרו מנכ"ל משרד הבריאות ויו"ר ההסתדרות הרפואית לדרוש את פיטוריי, על רקע התבטאויות עבר שפרסמתי ברשת הטוויטר. בעקבות הדרישה, החל מסע הכפשה חסר תקדים כלפיי באמצעי התקשורת השונים, שהוביל לבקשת שימוע שלפני פיטורים.
התקדים הוא חריג באופיו. הציוצים אשר בגינם נקראתי לשימוע נאמרו כאדם פרטי ולא כאיש ציבור, הרבה זמן לפני שנבחרתי לתפקיד, והם אינם חורגים באופיים מהמקובל ברשתות החברתיות, אז וגם כיום. אקדים ואומר, שבלהט הרגע ותחת מתקפות ארסיות שהוטחו בי וב"מחצ" - ארגון מועצת החירום הציבורית, שאת הקמתו יזמתי בעקבות ההתנהלות ההרסנית של משרד הבריאות בעת משבר הקורונה – לעתים כשלתי בלשוני.
הציוצים שלי היו על רקע מתקפות מטעם חשבונות רשמיים של משרד הבריאות ושלוחיו, שהאשימו אותנו במותם של אנשים, בהפצת שקרים, בהפצת מחלות וכן בדם על הידיים. חלק מהדברים נכתבו בזמן סגרים נוראיים, כאשר עסקיהם של חבריי קורסים, ילדיהם נמקים בבתים, וכאשר אני מכיר היטב ומודע לרבים־רבים שמסכנים את חייהם בשל העובדה שהם נמנעים מלגשת לטיפול רפואי. אז כן, גם אני כתבתי דברים בוטים. אני מבין שבדיעבד הייתי צריך להתאפק יותר מול מכונת ההסתה שהופעלה נגדנו, ועל כך אני מצר. אבל אף אחד לא התעניין בדברי התנצלות. היה חשוב לנקמנים לשפוך את דמי ושאאבד את פרנסתי.
כל אחד שזכויות אדם חשובות לו, וכל אדם שחופש הביטוי חשוב לו, חייב להבין שהתקדים שנוצר פה הוא מסוכן ביותר. היום פגעו בי בגלל ביקורת נגד ראשי משרד הבריאות בטוויטר, ומחר יפגעו במי שהעז לבקר את ראש הממשלה. יפגעו גם במי שהעז לדבר בבוטות נגד הכיבוש או בעד זכויות להט"ב, או במי שבעד עליית יהודים להר הבית, או נגד מי שביקר ברשתות את התנהלות רעייתו של ראש הממשלה.
המתקפה המאורגנת עליי הייתה מתוזמנת היטב ומוכנה מראש. ראשי משרד הבריאות ושותפיהם הוציאו אותה לפועל בזמן שארגון מחצ העלה הילוך והתעקש לחשוף את האמת, המשיך לדרוש באמצעות הליכים משפטיים שקיפות של ניגודי העניינים בוועדות החיסונים וחשיפת הנתונים המוסתרים לגבי תמותה מכל הסיבות במחקרי החיסונים של שירותי בריאות כללית.
זו לא ספקולציה, זה מידע אמין, מדויק וברור. מי שארגן והפעיל לחצים פוליטיים בלתי אפשריים היו אלו שהשתכרו מהכוח ומאור הזרקורים. היה זה למשל מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' נחמן אש, ואחרים שלא היו מסוגלים להתמודד עם ביקורת, ושלחו מכתבים פומביים לראשי הסוכנות ומשרד התפוצות, שלהם כפופה החברה שבה קיבלתי את תפקיד המנכ"ל. הם דרשו לפטר אותי, וזאת אף שאין ולא היה שום ממשק בין התפקיד לבין משרד הבריאות.
אני רואה במתקפה הזו ניסיון חיסול של אזרח פרטי מתוך רצון לפגוע בפרנסתו, רק משום שיזם הקמת ארגון שהעז לבקר את מדיניותם ופעל להעמיד אלטרנטיבה מדעית ומקצועית לגישתם. למרבה הצער, מי שהתיימרו להיות אבירי זכויות האדם, אלו שנאבקו על זכותו של אדם לקרוא לחרם על ישראל ועדיין לקבל את פרס ישראל, מילאו פיהם מים אל מול הפגיעה הבוטה בחופש הדיבור של חלק מאוד גדול מהציבור הישראלי שמחצ מייצגת.
מכונת תעמולה
למרות המחיר שאני משלם, אני גאה על כך שהייתי מהיוזמים של מחצ, האופוזיציה המשמעותית ביותר למדיניות ממשלתית כושלת והרסנית בשנתיים האחרונות. אני גאה בפורום של 30 אנשים אמיצים, בהם מנהלים של חמישה בתי חולים, מנכ"לי משרד בריאות, חתני פרסי נובל וישראל, רופאים, מדענים, ראשי חוגים, חוקרים, מומחים לאתיקה, לכלכלה ולחינוך שהתעקשו להציג אלטרנטיבה מבוססת מדע ורפואה.
גאה על שפעלתי בהתנדבות, בעזרתם של רבים וטובים, ובעיקר בעזרתו של ציבור רחב שהאמין שאפשר וצריך אחרת. גאה על שמעולם לא שאלתי אף אחד מהאנשים שעבדו איתי אם התחסן, שמעולם לא חדרתי לפרטיותו של אדם, שמעולם לא פגעתי בזכותו על גופו ובזכותו לחיסיון רפואי.
אף שמטבעי אינני איש של מאבקים ציבוריים, לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אלמלא פעלתי להקמת מחצ, הקוראת לנהל את המשבר תוך שמירה על זכויות אדם בסיסיות ועל דמוקרטיה. נחרדתי מהקלות שבה אפשר לקחת ציבור שלם ולפגוע בזכויותיו הבסיסיות. נדהמתי מהאופן שבו הסיתו נגד החרדים בהתחלה, אחר כך נגד הערבים, בהמשך נגד מפגיני בלפור, ולבסוף נגד מי שהעזו להשמיע ביקורת ואלו שבחרו או לא יכלו להתחסן.
אני חרד מהקלות שבה אפשר היה לפגוע בזכויותיו הבסיסיות של עם שלם. אני חרד מהעובדה שאנשים פוטרו מעבודתם, נאלצו לעזוב את הלימודים והודרו מהמרחב הציבורי, על בסיס סטטוס רפואי. ואני לא יכול להישאר אדיש לרעיון שאדם נאלץ לשאת תו ירוק, כי אני חרד מהיום שבו הירוק יהפוך ורוד ללהט"ב או שחור לערבים. הבנתי שכאשר לרשות פקידי ציבור במשרד ממשלתי עומדים תקציבי עתק לתעמולה והסברה, הם מצליחים להשתלט על הנרטיב התקשורתי ולמנוע כל דיון נגדי. הבנתי שכאשר שאלות וביקורות נהיות אסורות, המדרון נהיה חלקלק ותלול במיוחד.
הרעיון שהממשלה מקריבה על מזבח המרדף חסר התוחלת נגד וירוס נשימתי את בריאותם של אנשים, את חייהם ואת עתידם הבריאותי והכלכלי, נראתה לי ולרבים אחרים טעות. ולא סתם טעות, טעות שעולה ותעלה בחיי אדם רבים, בחייהם של אלו שימותו מסרטן שלא אובחן, של אלו שיחוו חרדות ודיכאון, של אלו שיאבדו פרנסה וחינוך – אובדן שיקצר את חייהם ובעיקר של אלו שיש להם פחות וכרגיל יהיו אלו שישלמו יותר.
זה אף פעם לא היה ויכוח על חיסונים מבחינתי. מהרגע הראשון קראו חברי מחצ לחיסון אוכלוסיית הסיכון. עם זאת, חברי מחצ ידעו ואמרו מהרגע הראשון שאין היגיון בתו הירוק, שהוא חסר בסיס מדעי ובעיקר פסול מוסרית.
ואף שהיה ברור שהניסיון לפטר אותי מגיע אך ורק על רקע השקפתי ובגלל לחצים פוליטיים פסולים, ואף שהיה ברור לחלוטין שהטיעונים המשפטיים שלנו חזקים ומבוססים, נעניתי להצעת מעסיקיי לנהל מו"מ על פרישתי. בראש ובראשונה מתוך רצון אמיתי לא לשתף פעולה עם ניסיונות הסחיטה של ראשי מערכת הבריאות. העובדה שהגענו להסכם נדיב כל כך מדברת בעד עצמה.
אני, מצדי, החלטתי לא מתוך חולשה, אלא מתוך עמדת כוח ברורה וידיעה שאין בכוונתי להרים ידיים – שמי שרוצה לחסל בישראל אנשים על רקע עמדותיהם, יקבל מאבק. המאבק אינו רק על שמי ועתידי, ומי שנוהג כך ייאלץ להיאבק מולי ומול אזרחים רבים על עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית, ליברלית, ששומרת על כבוד האדם, על זכותו, על גופו, על חירותו ועל פרטיותו.
אני מאמין שאלו שהסיתו ואיימו, פגעו באופן ישיר כי לא יכלו לשאת התארגנות מדעית ומקצועית שהציגה אלטרנטיבה למדיניות הכושלת שלהם. הם ייאלצו בסופו של דבר להתמודד עם כוחות אזרחיים שיצביעו ברגליים – ויפנו אותם מהבמה הציבורית והזירה הפוליטית.