ושוב, כצפוי, אנחנו צועדים בהכנעה למערכת בחירות, החמישית בתוך שלוש שנים. וכמו בכל מערכות הבחירות הקודמות, נלך גם הפעם להצביע ולממש לכאורה את זכותנו הדמוקרטית להשפיע, וגם נבזבז עוד מיליארדי שקלים שאין לנו. בין לבין נייצר יום שבתון נוסף במשק הנמצא ממילא בבעיה, נסבול עשרות תשדירי ופרסומות תעמולה, ניחשף לאלפי הודעות בטלפון, לראיונות בינוניים – ובעיקר לססמאות, לקלישאות ולספינים פוליטיים ברמה הנמוכה ביותר.
וכל זאת רק כדי להגיע לאותו מקום שבו אנחנו ממילא נמצאים זה שנים רבות, ולקראת מערכת בחירות נוספת שכבר עתה ניתן לראותה באופק הלא רחוק.
כבר עשורים רבים, ובעצם מאז הקמת המדינה, אנו חיים באשליה של דמוקרטיה מסודרת שבה אנו האזרחים משפיעים לכאורה על סדר היום והאופן שבו תתנהל המדינה. אנחנו מוסיפים להיות ניזונים ממעשיות ומאינסוף הבטחות שקר המתבססות על הזיכרון הציבורי הקצר – וממשיכים לקוות שבפעם הבאה הכל ישתנה לטובה. אבל המציאות לא משתנה, והפנטזיה לא מתממשת, ומה שהיה ממשיך להיות.
"מר ביטחון" לא באמת הביא ביטחון, לא באמת מיגר את הטרור, לא העלים את חיזבאללה מדרום לבנון, לא הוריד את חמאס מהשלטון ברצועת עזה ולא מנע עוד ועוד מבצעים מול הרצועה.
"מר כלכלה" לא באמת שיפר את הכלכלה, לא צמצם את הגירעון התקציבי, לא הפך את ישראל להצלחה הכלכלית של המזרח התיכון, וגם לא הקטין את יוקר המחיה האדיר או את נטל המסים שהוא מהגבוהים בעולם.
אף שר לביטחון פנים לא שדרג את המשטרה, לא הגדיל משמעותית את כוחה ותקציבה, לא חיזק את הגיבוי הניתן לשוטריה ולא ביצע מהפכה בשירות בתי הסוהר, הנמצא במשבר פיקודי וערכי מחריד.
אף שר חינוך לא עשה מהפכה כדי לשפר את תנאי ההעסקה של המורים, או לצמצם את הצפיפות בכיתות, או חלילה להעלות את ציוני תלמידי ישראל ולהגיע מתחתית מדינות המערב לראש הרשימה. ובטח שלא להגדיל את היצע האוניברסיטאות ומעבדות המחקר בישראל.
אף שר בריאות לא הצליח לשקם את מערכת הבריאות, לעצור את תפיחת הגירעונות של בתי החולים וקופות החולים, להגדיל את תקני הרופאים והאחיות כך שיתקרבו במעט לנהוג במדינות ה־OECD, להגדיל משמעותית את מספר מכשירי ה־MRI מצילי החיים שמספרם בישראל הוא הנמוך ביותר ביחס לעולם המערבי, או לשפר את תנאי העסקתם ומספר תקניהם של המתמחים, ששניהם מהגרועים בעולם המתוקן.
אף שר תחבורה לא בנה עד כה מערכת מטרופוליטנית להסעת המונים, וישראל היא עדיין מהמדינות הבודדות בעולם שמתפקדות ללא מטרו ורכבת קלה. גם לא נרשם שיפור באיכות השירות של רכבת ישראל ובנגישותה לכל רחבי הארץ, הפקקים לא התקצרו, ומחירי הדלק ואחזקת הרכב נותרו מהגבוהים בעולם.
אף שר דתות לא ייעל את הרבנות הראשית, לא צמצם את השחיתות בה, לא חסך למדינה הון עתק המתבזבז על עשרות מערכי כשרות נפרדים, וגם לא בנה מערכת אלטרנטיבית לאוכלוסיות שונות.
אף שר לעניינים אסטרטגיים לא הוביל שום מהלך אסטרטגי בשנים האחרונות ולא הצליח לבנות תהליך שבמסגרתו תייצר ממשלת ישראל תוכניות ארוכות טווח בכל תחומי החיים, כנהוג בכל מדינות העולם.
אף שר רווחה לא שיפר את מצב הקשישים, או צמצם את מעגלי העוני ההולכים ומתרחבים מדי שנה, או הגדיל את מספר תקני עובדי הרווחה ושכרם במגזר הציבורי, וגם לא היטיב עם שורדי השואה החיים בישראל.
אף שר בינוי ושיכון לא הצליח להוריד את מחירי הדיור, לבנות מנגנון חדש ויעיל לחלוקת קרקעות המדינה, ולהגדיל את נגישות הנדל"ן גם לדורות הבאים.
אף שר תיירות לא הצליח לבצע מהפך ולהביא מיליוני תיירים למדינת ישראל, או לשפר את האטרקטיביות התיירותית של ישראל בעולם.
אף שר תרבות וספורט לא ביצע מהפך באופן שבו מטפלת מדינת ישראל בספורטאיה ובאנשי הרוח שלה.
ועוד לא דיברנו על עוד מיני שרים שלא עשו דבר, כי פשוט לא היה להם מה לעשות. לא חסרות דוגמאות: שר המים, שר האנרגיה, שרה לאיכות הסביבה, שרה לשוויון חברתי, שר המודיעין, שר המקשר בין הממשלה לכנסת, שר התפוצות, ועוד ועוד תפקידי שרים מומצאים ונטולי כל תוכן ועשייה העולים למשלם המסים סכומים אדירים.
הבטחות שווא
ועדיין אנחנו ממשיכים לנוע מבחירות לבחירות עם חלום, שלא לומר פנטזיה, על כך שאולי אחרי הבחירות הכל יסתדר וישתפר ונהפוך להיות מדינה מתוקנת. ועדיין אנחנו מחפשים את האשם בזהותו של המנהיג, יהיה אשר יהיה, או בשם מפלגתו, או בילדיו ואשתו, או בחוסר ניסיונו, או בעודף ניסיונו. אבל... זהו, שלא. אשליות, כדרכן של אשליות, דינן להתנפץ על סלע המציאות, ומציאות אינה משתנה אם לא עושים דבר כדי לשנותה. במצב הפוליטי הנוכחי הקיים במדינה, שום מפלגה לא מצליחה ולא תצליח לייצר דומיננטיות, אף מנהיג לא יצליח לבסס משילות, שום תוכנית ארוכת טווח לא תיבנה ואף אסטרטגיה לאומית לא תיושם.
עד הבחירות נמשיך לשמוע מראש האופוזיציה הבטחות שווא לשינוי דרמטי במצב בכל תחומי החיים, שינוי שאותו לא עשה מעולם בכל שנות כהונתו. נמשיך להקשיב לדברי ההסתה והפילוג הקוראים לנו לשנוא אלו את אלו, לבחור צד ימין או שמאל ולהקצין את עמדותינו רק כדי לשרת את האינטרסים המפלגתיים שלהם.
נמשיך לשמוע על אשכנזים וספרדים וישראל הראשונה והשנייה ועל דתיים וחילונים וערבים ויהודים, ועל כל דבר שישמור אותנו מפולגים לשבטים רבים ככל הניתן. ולאחר הבחירות שוב נתעורר למערכת פוליטית ללא הכרעה, לשברי מפלגות קטנות האוחזות בכוח אדיר, לממשלות מנופחות בתפקידים חסרי משמעות ולראש ממשלה שממילא לא יוכל לבצע שום מהלך אסטרטגי ארוך טווח ללא תמיכה רחבה ויציבות משילותית מתמשכת.
עלינו כאזרחים להבין ולדרוש מנבחרי הציבור שיפסיקו לדאוג למושב שלהם בכנסת ויתחילו לדאוג לנו ולמדינה. שישנו את מבנה ושיטת הממשל והבחירות לאלתר, ויאפשרו בחירות אישיות־אזוריות, כאלו שייתנו לנו נציגות אמיתית בכנסת של נבחרים המחויבים לאזרחים ולא לראשי מפלגתם בלבד.
אנו זקוקים לשיטת ממשל שתאפשר לראש ממשלה נבחר להקים ממשלת מומחים מצומצמת ולכהן ארבע שנים מלאות ולא יותר משתי קדנציות, ללא חשש יומי מנפילת ממשלתו. שיטה שתעלה את אחוז החסימה באופן משמעותי, תקטין דרמטית את מספר המפלגות וסחטנותן, ותאפשר מבנה פוליטי גושי יציב ומייצג.
שיטה שתמנע מעבריינים מורשעים שישבו בכלא לכהן כנבחרי ציבור, וכזו שתאפשר לכל ממשלה שתיבחר לכהן ביציבות ארוכת טווח, תוך חיזוק המשילות ושלטון החוק ועם יכולת לבנות וליישם תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח לטובת ולרווחת המדינה ואזרחיה.
הדרך היחידה לתקן את המדינה היא לתקן את שיטת הבחירות והממשל בישראל. זה המפתח והצעד הראשון לשיקום המדינה והחברה.
הכותב הוא יו"ר מועצת העם החדשה ופרשן ביטחוני