ברמה המשפחתית, זכינו להכיר מקרוב דמות מופת חינוכית כזו – חמותי צביה אפק, אמה של מיכל, הייתה אשת חינוך במלוא מובן המילה. קווי המתאר של דורות של אזרחיות ואזרחי ישראל עוצבו בין היתר על ידה, ועל כך הייתה גאוותה, שהיא כמובן גם גאוותנו.
במפגשים רבים, עם בני נוער, מחנכים, מנהיגים לעתיד, אני שואל אותם: מה אפשר לעשות כדי שהילדים שלנו ילמדו להתווכח בכבוד, להושיט יד לאחר, להכיר זו את זה וזה את זו? ופעם אחר פעם התשובה שאני שומע היא "חינוך. בשביל זה צריך חינוך". ואכן, מה שמייחד יותר מכל את מקצוע ההוראה הוא שהמורות והמורים לעולם אינם פועלים רק בהווה. הם אנשי העתיד, מחנכי ומעצבי דור העתיד.
אתם, המורות והמורים, שותפות ושותפים מרכזיים בעיצובם וחינוכם של הבנים והבנות, הילדים והילדות שלנו. הם נמצאים תחת ידכם האמונה ברגעים הקריטיים של גיבוש ועיצוב הזהות האישית והקבוצתית שלהם. ברגעים האלה, שבהם הם צועדים קדימה, הם צריכים אתכם שם לא רק כמורים אלא כמחנכות וכמחנכים, כמנהיגים מובילי חינוך, המלמדים אותם איך לשוחח, איך להכיר, איך לא להסכים, איך לפתח תרבות של מחלוקת מתוך כבוד.
אתם, האמונות והאמונים על החינוך, כבר רכשתם את הכוח והביטחון להכיר, להיפתח, ללמוד וליצור סביבה שיש בה שותפות אמת וגשרים של תקווה. הביאו את הקולות השונים אל השיעורים בכיתה, אל מסדרונות בית הספר, אל הטיולים השנתיים, אל הטקסים והאירועים. קחו את התלמידים ולָמדו אותם איך כל יום וכל שיעור הם הזדמנות ללמידה משמעותית על עצמם ועל החברה הסובבת אותם. ציידו אותם בכלים ובמיומנויות, כדי שיוכלו בעתיד להוביל יחד את החברה הישראלית. הכינו את הילדים לעתיד של מפגש. היו אתם הגשר.
תודה לצוותי ההוראה, וברכת הצלחה לתלמידות ולתלמידים. שנזכה לשנת לימודים מלאה בהשראה!
התרעות פיקוד העורף