כל חיי זכרתי ההערצה של מלכת אליזבת' השנייה, בבתי הכנסת שלנו כל שבוע נתנו ברכה למלכה ולמשפחת המלוכה. זכור לי כילד קטן שהמלכה הגיע למנצ'סטר לפתוח את המוזיאון היהודי ואלפים מהקהילה, כולל אנחנו, עמדנו בחוץ בכדי לראות אותה, וכשהיא הופיעה אבא שלי שהיה רב בקהילה, עמד ובירך אותה, זה היה מרגש.
עבורי המלכה התראתה את גדולתה. כילד קטן הגעתי לשמחה משפחתית בלונדון, כמשפחה של 14 נפשות לא יכולנו להתאכסן באותו מקום וכך התפצלו לשתיים. אולם, לפני אני שלחתי מכתב למלכה שבו כתבתי על כך שקשה לי שנתפצל ושאני יודע שיש המון חדרים ריקים בארמון והאם אפשר להתאכסן שמה. המלכה ענתה לי אישית ואמר שהיא מצטערת שהיא לא תהיה בארמון אז זה הוא יהיה סגור אבל בהזדמנות אחרת. כמובן ההזדמנות בחיים לא התרחשה, אבל העובדה שהמלכה פינתה זמן בכדי לענות לילדים ולתת להם ההרגשה מיוחד.
רבים בממלכה בוכים ואומרים שהפסדנו אמא וסבתא, המלכה היא אמא והיא סבתא של ככולנו. היחס לכל אדם היה יוצא מן הכלל, יש לנו המון מה ללמוד ממנה על איך היא קיבלה כל אחד לא משנה מי הוא, במיוחד עם החוש הומור המדהימה שלה .למרות הקושי שהיא עברה, היא נתנה הרבה וידע איך לעמוד מול הקשיים ולתת תמיכה בעם.
ככתב שחי באנגליה וגדלתי באנגליה אני מרגיש שהאבידה גדולה. היה לה קושי עם ישראל, אבל בכל זאת יא איבדה בן דוד במלון דוד לפני קום המדינה. הקשר שלה ליהודים היה מיוחד במינו. כשידידה שלי אבה נוימן, שורדת שואה, שקבלה את אות המסדר האימפריה הבריטית מהמלכה , המלכה ירדה אליה לכיסא גלגלים להעניק לה המדליה, דיברה איתה והודתה לה על פעולותיה למען שימור זכרון השואה .
היא תמיד שמרה קשר חם עם רבני הראשי לאנגליה ואפילו החזיקה מטבח נוסף כשר לאורחים שומרי כשרות. איבדנו מנהיגה שנתן הרבה, שבוע עצוב לכל העולם. R.I.P your Majesty and long live King Charles