בימין היו רבים שקיבלו את פרישת בל”ד מהרשימה המשותפת כמתנת אל שתחזיר אותם לשלטון, שהרי ההיגיון אומר: הסיכוי שבל”ד תעבור את אחוז החסימה שואף לאפס, ומכאן שהקולות האבודים של בל”ד יתחלקו בין המפלגות הגדולות, והליכוד צפויה לקבל את הנתח הגדול ביותר, שיקרב אותה על פי הסקרים האחרונים למנדט ה־61.
לצד זה, בליכוד פיתחו את התזה שבלי התמיכה של הרשימה המשותפת ביאיר לפיד לראשות הממשלה, אין סיכוי לממשלת השינוי. תזה נוספת היא שהרשימה המשותפת, כשהיא מפורקת או מתפוררת, תוריד באופן משמעותי את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי, זאת בהסתמך על מה שראינו במערכות הבחירות האחרונות.
מנגד היו מי שתפסו את התפרקות הרשימה המשותפת כמהלך של ראש הממשלה יאיר לפיד, שפעל לכאורה מאחורי הקלעים לפירוק הרשימה המשותפת ולבידול בל”ד, מתוך ידיעה שהרשימה המשותפת עם בל”ד האנטי־ציונית תהווה מכשול מול שותפה פוטנציאלית כמו “המחנה הממלכתי” בהקמת הממשלה הבאה.
פרשנות כידוע פנים רבות לה, בעיקר כשפרשנים מפרשים את המציאות בהתאם לרחשי לבם. מה שברור מעל כל ספק הוא שערביי ישראל ניצבים היום במקום הכרעה מרכזי שכמוהו לא היו בו מאז קום המדינה. בכוחם להכריע איזו ממשלה תקום כאן. הקול הערבי הוא זה שיכריע את גורל הבחירות הבאות אחרי חמש מערכות בחירות מתישות. לכן ערביי ישראל, שרובם הגדול תומך בהשתלבות בחיי המדינה בכל המובנים, ושזקוקים היום יותר מתמיד לממשלה יציבה שתפעל בכל הדרכים למגר את האלימות במגזר - צריכים להבין שיש להם הזדמנות היסטורית בבחירות הקרובות להוות פקטור מרכזי בחיי המדינה.
ההצלחה היחסית של השותפות של רע”ם בממשלת השינוי, שאינה בולטת אבל ניכרת ברבדים לא מעטים בחברה הערבית, תדרבן את הרשימה המשותפת החדשה, חד”ש־תע”ל, להשתלב בממשלה שאמורה לקום, ולכן היא תקבל בבחירות הקרובות מציבור ערביי ישראל את הכוח האלקטורלי להשיג את מטרותיה.
התרעות פיקוד העורף