בשנת תשפ"ב הגיעו ביטויי השנאה כלפי נתניהו לשיא שמאפיין ומסכם את כל השנה, כאשר ביבי כונה חלאת המין האנושי, כוחות האופל, גבלס, סטלין. זה היה שלב נוסף בשנאה הלא רציונלית הזו.
ישראל שקעה בשנאה פנימית בלתי נשלטת, ומחנה השונאים לא רואה בכך בעיה, אלא מתגאה בשנאתו. כל סוגי עיוות העובדות ועיקום הצדק שאנו רואים במשפט נתניהו, למשל, לא מחלישים את האמונה שלהם שהוא אשם. לא שמענו מחאות לפחות נגד האכזריות במשפט אלוביץ'.
כאשר מוכנים לקבל את הרדיפה הלא אנושית אחרי נתניהו, בשתיקה, ובהנאה, מגיעים מהר לחברה דיקטטורית שתרדוף כל אחד.
נכון, יש גם גילויי שנאה מהצד השני, אבל לא כמו השנאה נגד ביבי. זוהי שנאה דלקתית, ממעמקים. השנה, שנת תשפ"ב, תירשם כשיאו של שלטון עולם חולני של שנאה, בלי כל היגיון והגינות.
מחנה השמאל לא מסוגל להכיל את מי שהמפלגה הגדולה, הליכוד, בחרה לעמוד בראשה, את בנימין נתניהו, מי שהיה ראש ממשלה שהביא את ישראל לשיאים, התגבר על משברים כלכליים שבכל העולם מוטטו כלכלות, למשל משבר 2008, שאצלנו כמעט לא הורגש. הביא את כלכלת ישראל אל רמה שבה התקבלנו לקבוצת המדינות המפותחות, ה־OECD, ועשה פלאים בתחומי חיסוני הקורונה ושלום עם ארבע מדינות ערביות. כל זה לא עזר כדי להחליש את השנאה. כי היא לא רציונלית.
יש מקום גם לביקורת כלפי נתניהו, ויש גם דברים טובים שהממשלה קצרת החיים האחרונה עשתה, במיוחד בתחום הביטחון, אבל שנות השנאה האחרונות הן שיא מסוכן. ראינו הפגנות עם קריאות סדיסטיות "לכלא!", וראינו ילדים שנותנים להם להחזיק שלטים עם ציור של ביבי במדי אסיר מקבל בעיטה בתחת. שנאה הייתה גם בעבר, והיא תמיד הייתה שנאה מאורגנת מצד המחנה שרואה עצמו נכון ונעלה, המופנית אל המחנה הנחות ממנו לפי דעתו. פעם זה נקרא הגמוניה פועלית. לפחות הייתה לכך הצדקה אידיאולוגית. האמינו, בטעות, שעל ידי מלחמה בבורגנות יבנו עולם טוב יותר. טעו, חזרו בהם מ"ההגמוניה הפועלית" ואצו אל חיק הבורגנות, אבל לא נרפאו מהשנאה.
אני גר בתל אביב, באזור הכולל את נאות אפקה, צהלה, תל ברוך צפון ועוד שכונות שטוב ויקר לגור בהן. בכל פעם שיש בחירות התוצאה היא בערך 75% למחנה השמאל. 18% בערך לליכוד. האם זה הגיוני? האם לאור הצלחות נתניהו, לפחות בכלכלה, בחיסונים ובשלום, לא ניתן היה לצפות לתוצאה הגיונית אחרת? לא.
אין בישראל בחירה הגיונית יותר, זו בחירה של זהות חברתית, שכיום מבוססת על שנאה למחנה הליכוד ונתניהו. אלה אנשים שמאמינים שצריך להחליף את הדמוקרטיה באריסטוקרטיה. הייתי מסכים איתם, מה אכפת לי? אלא שמתברר שדמוקרטיה מביאה לתוצאות טובות יותר מאשר אריסטוקרטיה. כאשר נתנו לכורים, לתופרות ולפועלי הרכבת חסרי ההשכלה והעידון זכות הצבעה כמו לאצילים, הכל נעשה טוב יותר למדינה והיא פרחה. מוזר, אבל זה ככה.
מול השנאה הרגשית הכל כך גלויה שלהם נגד המחנה הליכודי הם לא ידעו מה לעשות. בכל זאת, זו בושה. אז בא להם רעיון שטני: לומר שהם עצמם הקורבנות של השנאה, שמולם מופעלת מכונת רעל והסתה.
ככה נשמעה ההתנצלות של יאיר לפיד על כך ששר בממשלתו כינה את נתניהו גבלס: "גם כשניצבים מול מכונת רעל והסתה בלתי נגמרת שמכרסמת את החברה הישראלית, את השואה צריך להשאיר מחוץ לשיח. כל התבטאות שמשווה או משתמעת כך רק פוגעת בזיכרון השואה ובלכידות החברתית שלנו".
האם זו התנצלות? האם אתה לא מבין מי כאן השונא? הרי אתה הורס את הלכידות החברתית בגלוי ובמכוון, הרי מפלגתך והמפלגות השותפות לך מהוות מפעלי ארס ושנאה שמכרסמים בחברה בישראל ומרסקים אותה כל יום. האם הליכוד מחרים אותך, אתכם? לא. אתם מחרימים את ביבי.
מישהו רואה את העולם?
איש אחד ישב בחוף ים או אגם או על ספסל בתחנת הרכבת או במסדרון במרכז רפואי, לא חשוב איפה, והחליט להכריח את עצמו להביט בעולם, ולא בטלפון או במסך טלוויזיה על הקיר מולו שמשדר פרסומות או חדשות, לא לקרוא שלטים ולא להציץ בכרזות או במחירים או בהנחות ענק.
זה לא הלך. בשום אופן לא הלך. הוא הביט בטלפון. שוב בטלפון, ואם לא בטלפון, העיניים נמשכו להביט במסך טלוויזיה מולו ששידר פרסומות והודעות או חדשות, הוא קרא שלטים והציץ בכרזות או במחירים או בהנחות ענק.
בידיים הוא הרים לעצמו את הראש ואמר: סיכמנו שתביט בעולם האמיתי. הוא הביט בעולם האמיתי וראה אנשים שמביטים בטלפון, ואם לא בטלפון, העיניים שלהם היו נעוצות במסך טלוויזיה על הקיר מולם ששידר פרסומות והודעות או חדשות, או שהם קראו שלטים והציצו בכרזות או במחירים או בהנחות ענק. וכולם הבטיחו לעצמם שבשנה החדשה הם ישתנו, וירימו את העיניים להביט בעולם.
איש השנה, תופעת השנה
תופעת השנה בתקשורת היא האולפן הפתוח של כנרת בראשי, שמשדר את המתרחש במשפט נתניהו בעזרת צוות שרובו משפטנים מבריקים. איש השנה הוא אבי וייס, חוקר משטרה בכיר לשעבר, תנ"צ בדימוס ועורך אתר החדשות טלקום ניוז. הוא חושף במשדר הזה (ובאתר שלו) עובדות על משפט נתניהו, ומביא מסמכים בלי סוף. המשתתפים העיקריים הנוספים הם פרופ' למשפטים טליה איינהורן, מושיק קוברסקי, עו"ד טלי גוטליב, עו"ד יוסי פוקס, עו"ד דוד פורר והעיתונאי אלי ציפורי, שנמצא כל הזמן באולם בית המשפט, שם גם ראיתי אותו השנה, חצי בקבוק קולה לידו, והוא מדווח בלי הרף.
במשך השנה הזאת, מי שרצה לדעת באמת מה קורה בעיוותי משפט נתניהו היה חייב להאזין לתוכנית הענקית הזו. רק היזהרו, זה ממכר. תיאלצו לעזוב הכל ותהיו מרותקים כל רגע.
פינת השלולית
המלכה מתה בסוף השנה העברית הזו. הנסיכה שהייתה עתידה להיות מלכה, וכולם רצו שהיא תהיה מלכה, מתה גם היא. הנסיכה הרשמית אשר עכשיו תהיה מלכה, נו, הצפרדע דווקא נראה מרוצה.