בלהט מערכת הבחירות החמישית, והאחרונה ככל הנראה לעת הזו בארץ הקודש, נדחקה לשולי תשומת הלב מערכת בחירות האמצע בארה"ב. ראוי להתחיל לשים לב אליה, כי לתוצאותיה יש ותהיה השלכה לא מבוטלת גם על מה שמתרחש בשכונה המערב־אסייתית שלנו.
ככל שהורעפו על הציבור הישראלי פרטי מידע ביחס לבחירות בארה"ב ולתוצאותיהן, עדיין קשה לעין לא אמריקאית לבור את המוץ מן התבן ולקבל את התמונה הגדולה מבחירות האמצע הללו, שבהן לא בוחרים נשיא, אלא רק קונגרס. כלומר: שליש מחברי הסנאט שנבחרים לשש שנים, וכל 435 חברי בית הנבחרים, שנבחרים כל שנתיים. בבחירות האמצע נבחרים גם מרבית מושלי המדינות.
התוצאות אינן קלות לפענוח: בדרך כלל קנה המידה לקביעת המנצח, בהיעדר נוקאאוט, הוא השגת השליטה בגוף הרלוונטי, או השוואת ההישג הנוכחי להישג בבחירות הקודמות. בהיבט זה, במבט ממעוף הציפור, תוצאת הבחירות הייתה תיקו. הדמוקרטים זכו לרוב בסנאט והרפובליקנים בבית הנבחרים. אבל זה מהיבט הטכני.
פוליטית, המדד המעצב את התודעה הציבורית הראשונית הוא ספונטני: התחושה של פעילי המפלגה המתאספים בתום יום של מאמץ מפרך לקבל בצוותא את הוד מעלתן התוצאות. התגובה הספונטנית לתוצאות הראשונות ולזרימתן במשך הלילה היא בלתי ניתנת לזיוף, בין אם מדובר בשאגות שמחה בלתי מבוקרת או בדממת אכזבה דקה.
לפי קנה המידה הזה, המפלגה הדמוקרטית היא המנצחת הברורה: איש לא נתן לה סיכוי לזכות ברוב בסנאט, והיא שמרה עליו ואולי אפילו הגדילה אותו. גם בבית הנבחרים צפו הפרשנים רוב גדול של עשרות חברים לרפובליקנים. בפועל, הם זכו לרוב דחוק ביותר.
זוהי תוצאה דרמטית, שכן מסורתית, בבחירות האמצע מפלגתו של הנשיא מאבדת כוח. קל וחומר בבחירות שבהן היחלשות מפלגת הנשיא הייתה מתבקשת בשל משבר כלכלי, אינפלציה ורינונים לגבי תפקודו של הנשיא. והנה ג'ו ביידן משיג תוצאה שבה לא זכה שום דמוקרט בבחירות ביניים מאז ג'ון קנדי ב־1962, זמן קצר לאחר שנתפס בעיני רבים כמושיע שהציל את העולם ממלחמה גרעינית במשבר הטילים בקובה.
מצד שני, קיים הפן המעשי: החקיקה בארה"ב דורשת את אישורם של שני בתי הקונגרס. הרוב הדחוק שהשיגו הרפובליקנים בבית הנבחרים - די בו כדי למנוע מהנשיא להעביר חוקים ללא הסכמה עם המפלגה הרפובליקנית. כלומר, הרפובליקנים השיגו, אומנם בדוחק, את כל תאוותם. 100% מהפך: הם זכו בכוח לבלום חקיקה.
אבל הפן החשוב באמת של בחירות האמצע הוא ההשלכות הדרמטיות והבלתי צפויות שלהן על הבחירות לנשיאות 2024.
טראמפיזם נטול טראמפ
הגל הרפובליקני אמור היה להפיח רוח בגבם של הגורמים במפלגה הדמוקרטית המחפשים מועמד שירוץ במקום ביידן, שיהיה בן 82 בעוד שנתיים. התוצאות טרפו להם את הקלפים, שנותרו כולם בידי הנשיא. חרף מעידותיו למיניהן, באמריקה לא מתרגשים מגיל.
ארה"ב מורגלת בשופטים עליונים הנבחרים לכל החיים ומתפקדים בשנות ה־80 לחייהם בצורה מעוררת התפעלות. גם סנאטורים חוזרים ונבחרים בגילים מופלגים. הסנאטור סטורם תורמונד מדרום קרולייניה חזר לסנאט כל שש שנים מאז אמצע המאה ה־20, עד שהלך לעולמו בגיל 101, שנה לאחר שנבחר בפעם התשיעית.
יש האומרים שאם ההישג בבחירות יעודד את ביידן לשוב ולהתמודד לכהונה שנייה, יצא הפסדם היחסי של הרפובליקנים בשכרם, כי למרות הכל, עדיף להם להתמודד מולו מאשר מול מועמד חדש המצוי במומנטום, כמו המושלים גרטשן ויטמר או ג'ו שפירו.
אך ייתכן כי הדרמה הגדולה יותר היא בצד השני: אם עד לבחירות היה מעמדו של דונלד טראמפ בלתי מעורער במפלגתו - משהו בתדמית ה"ווינרית" שעליה רכב נסדק ב־8 בנובמבר. טראמפ מואשם בכישלון בבחירות, ובכך שבפריימריז הרפובליקניים לסנאט פעל בנחישות בוערת כנגד מועמדים בעלי סיכוי מצוין להיבחר מול יריבים דמוקרטים, והכשיל אותם כי לא תמכו במסע הצלב הקולני והמתוקשר שלו נגד כשרות ניצחונו של ביידן ב־2020. במקומם תמך במועמדים בעייתיים שכשלו בבחירות הכלליות.
הביקורת הפנימית הובילה לכך שגורמים מרכזיים במפלגה מפנים לו עורף, ובהם המו"ל רב־העוצמה רופרט מרדוק. זאת לאחר שהציבור הרפובליקני בכללו אף זיכה בהישגים מרשימים מועמדים רפובליקנים שיצאו נגד הקמפיין המכחיש את תוצאות הבחירות האחרונות לנשיאות.
התוצאה המשמעותית ביותר הייתה בחירתו מחדש של מושל פלורידה רון דה סנטיס ברוב של 20%. הפער חסר התקדים הקפיץ את דה סנטיס בסקרים הארציים והפך את הפריימריז במפלגה הרפובליקנית ממאבק עם מוביל אחד למרוץ דו־ראשי. דה סנטיס מציג מצע אידיאולוגי תואם טראמפ, ובארה"ב מכנים את המסר שלו: "טראמפיזם נטול טראמפ".
ויש לדה סנטיס עוד יתרון מכריע שיכול להיות משמעותי ביותר בכל הנוגע לסיכויי הניצחון בבחירות ב־2024: בבחירות 2020 זכה טראמפ בהישג מרשים בפלורידה, בניגוד למגמה הכללית. את הירידה הקטנה בהשוואה ל־2016 בקרב האוכלוסייה הלבנה קיזז זינוק גדול בקרב האוכלוסייה ההיספנית. את הקולות הללו גייס עבורו דה סנטיס. והם אלה שהעניקו הפעם לדה סנטיס את הניצחון בפער הגדול מול יריבו הדמוקרטי למשרת המושל.
הפריימריז בין טראמפ לדה סנטיס הם win win עבור הרפובליקנים. אם ינצח טראמפ, ילהק את דה סנטיס כסגנו. אם יזכה דה סנטיס, יש סיכוי גדול כי האוכלוסייה ההיספנית הגדולה תעניק לו את קומץ המדינות שלהן הוא זקוק כדי להותיר את ביידן מאחור, במערכה גילאית שקשה יותר לנהל כשגם המועמד שלך כבר חוצה את גיל 80.
זאת בהנחה שביידן יחליט להישאר בתמונה. רבים מעריכים שאם הרפובליקנים יבחרו לבסוף בטראמפ, ביידן יתמודד מולו. אם ייבחר דה סנטיס, יפנה ביידן את הזירה מרצונו למנהיג צעיר יותר. ייתכן אפילו שלא יהיה זה מישהו מהמתמודדים הוותיקים או אפילו כוכב המרוץ הקודם השר פיט בוטיג'ג', אלא דווקא אחד משני הגיבורים שהתחזקו מאוד במערכה הנוכחית: המושלת גרטשן ויטמר, שסחפה את מדינת המפתח מישיגן, וג'ו שפירו, המושל החדש של פנסילבניה, שומר שבת, נואם כריזמטי נוסח אובמה, אשר נוהג לשלב בנאומיו ציטוטים מהתנ"ך ומהתלמוד.
מה שעשוי להרתיע את ביידן הוא הקושי לדלג על סגנית הנשיא קמלה האריס, שאין לה שום כוונה לוותר על המועמדות ללא קרב עקוב מדם. ביידן יידרש לחשוב היטב לפני שהוא מזניק מרוץ מרתק, אך אולי מפלג בין שתי נשים, שאחת מהן שחורה למחצה, יהודי שומר מצוות ולהט"ב מטאור. אלא שכפי שהדברים נראים היום, ההימור הסביר ביותר הוא שהרביעייה המוכשרת הזו תתמודד על הזכות להיות המועמד שיפסיד לדה סנטיס בבחירות של 2024.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]