בפני הממשלה המתרקמת עומדים אתגרים משמעותיים ואסטרטגיים, בדגש על האיומים הביטחוניים מבפנים ומבחוץ ועל התחומים האזרחיים הכוללים את שיקום מערכות החינוך, הבריאות והרווחה בישראל. אולם דומה שלא מספיק ניתנה הדעת על איום נוסף ההולך ומתפתח לאורך שנים ואף צובר תאוצה בתקופה האחרונה, והוא האיום החברתי.
חלוקתו של העם היושב בציון לשבטים החלה אומנם כבר בתקופת התנ"ך, אולם נראה שמבחינה זו לא השתנה המצב משמעותית עד היום. כבר עם קום המדינה תיאר בן־גוריון את התכנסות העם בישראל כ"מפגש השבטים". "נאום השבטים" המפורסם של הנשיא ריבלין ביטא אף הוא את המאפיין המשמעותי ביותר של החברה הישראלית מראשית קיומה, והוא היותה חברה המורכבת מקבוצות רבות ושונות, שביניהן קיימים מתחים ומחלוקות רבות. למעשה, החברה הישראלית מוגדרת על ידי כל חוקרי מדע המדינה כחברה המשוסעת לעומקה.
לאורך השנים היה נהוג בישראל להתייחס לארבעה שסעים מרכזיים בחברה. הראשון הוא השסע הלאומי שבין יהודים לערבים. השני הוא השסע שבין דתיים לחילוניים. השלישי הוא השסע העדתי שבין אשכנזים למזרחים. והרביעי הוא השסע האידיאולוגי שבין ימין לשמאל.
לאורך השנים התרבו הקבוצות השונות בחברה ואיתן גם היקף ומספר השסעים. כך למשל העליות השונות הביאו איתן גלי גזענות של העולים הוותיקים כלפי אלו החדשים. בשנים האחרונות, עם התגברות אי־השוויון בחברה הישראלית והצטרפות עשרות אלפים למעגלי העוני, צמח והתגבש גם שסע מעמדי בין עשירים ועניים.
שסע נוסף הוא זה שבין המרכז לפריפריה, ויש אף שהגדילו לעשות ונתנו בו שמות כמו "ישראל הראשונה וישראל השנייה". עוד שסע שהתגבר בשנים האחרונות הוא זה המפריד בין דתיים־ציונים לחרדים.
חשוב להדגיש כי בישראל עולה חומרתם של השסעים, משום שחלקם חופפים וקבוצות מסוימות מכילות מספר מאפיינים של שסע כזה או אחר. כך למשל רוב הדתיים והחרדים הם בעלי עמדה נצית וימנית, ואלו המשתייכים למעמד החברתי־הכלכלי הנמוך הם בעיקר בני הציבור הערבי, החרדי והמזרחי.
ממחקרים שונים שבוצעו בסוף שנות ה־80 ובשנת 2018, עולה כי מרבית הישראלים סבורים שהשסע המשמעותי ביותר הוא זה שבין יהודים לערבים. השני בחומרתו הוא זה שמפריד בין ימין לשמאל, ומיד אחריו השסע שבין דתיים לחילוניים. על פי אותם מחקרים, רק 10% מערביי ישראל הגדירו את עצמם כישראלים.
כל השאר הגדירו עצמם כערבים, פלסטינים, מוסלמים או הגדרה אחרת. בתוך החברה הישראלית היהודית הוגדר השסע שבין דתיים לחילונים כחמור והמשפיע ביותר. אחריו ממוקם השסע שבין הימין לשמאל ומיד אחריו השסע שבין אשכנזים למזרחים.
מסקר שערכה הליגה נגד השמצה בשנת 2021 ואשר הוצג בוועידת ישראל ללכידות חברתית, עלה כי 81% מהאוכלוסייה מאמינים שהחברה בישראל מפולגת יותר, וכי השסעים בתוכה מתרחבים. זאת לעומת 69% מהאוכלוסייה שחשבו כך ארבע שנים קודם לכן. כ־70% מהאוכלוסייה לא חשבו שהערבים והחרדים הם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. על פי סקר זה, הגורמים התורמים ביותר לפילוג היו ההנהגה הפוליטית (90%), המדיה החברתית (84%), אמצעי התקשורת המסורתיים (84%) וגם הרבנים והממסד הדתי (74%).
סקר זה גם הציג את התפלגות הקבוצות החברתיות הרואות עצמן כמקופחות בחברה הישראלית. בין אלו ניתן למצוא כמובן את החברה הערבית, את החרדים, את יוצאי אתיופיה, את קהילת הלהט"ב, ובאחוזים נמוכים יותר גם את המתנחלים ואת אלו שהגדירו את עצמם כיוצאי עדות המזרח. הנתונים האלו מדאיגים מאוד גם ללא כל ניתוח או הסבר, אולם נראה שחשוב להציבם ולבחון את משמעותם במציאות הפוליטית והחברתית הנוכחית.
התפוררות המרקם העדין
בישראל של סוף שנת 2022 מתהווה מציאות חברתית קשה ובעייתית. נושאים ותחומים שבעבר היוו קונצנזוס ממלכתי, כבר אינם כאלה. צה"ל, השב"כ, מערכת המשפט ובוודאי המשטרה. כל אלו מוכנסים ומשולבים כבר היום בשיח הפוליטי של נבחרי הציבור, באופן שמשפיע על הציבור ואף גורר עיסוק רב בתוך הרשתות החברתיות.
כך למשל השירות הצבאי אינו עוד בהסכמה מלאה או בהבנה שזהו "צבא העם". אוכלוסיות שלמות אינן רואות עצמן מתגייסות או משרתות את המדינה בשירות צבאי או לאומי, וארגונים רבים אף פועלים בגלוי נגד הצבא וחייליו. גם השב"כ אינו עוד בקונצנזוס החברתי, שכן אוכלוסיות מסוימות בישראל מקפידות לבצע הפרדה בין "השב"כ הטוב" – זה שמסכל פיגועי טרור מקרב טרוריסטים פלסטינים, לבין "השב"כ הרע" – העוצר, חוקר ומסכל את פעילותם של טרוריסטים יהודים.
הכל הפך למותר ואפשרי בשיח הציבורי והפוליטי. מפקדי צבא וארגוני ביטחון מתויגים ישירות כאנשי ימין או שמאל, וכך גם אנשי מערכת המשפט. ההשפעה והלחץ החברתי על כל אלו הם כה חזקים, עד שהם עשויים להשפיע על שיקול דעתם של חיילים, מפקדים ונושאי משרה אחרים, זוטרים או בכירים במערכות השונות, בבואם לקבל החלטה על נקיטת צעד כזה או אחר לאכיפת החוק והסדר.
המשמעויות הן לא פחות מדרמטיות ונוגעות במרקם החיים של כולנו. כך למשל מתחילות להתפתח תופעות של חוסר צייתנות חיילים בצה"ל לפקודות שאינן הולמות את תפיסת עולמם הדתית או הפוליטית. כך גם מתחילים חיילים לנקוט יוזמות אלימות עצמאיות נגד פלסטינים, מתוך תמיכה בעמדות המוצגות על ידי נבחרי ציבור.
פוליטיקאים ערבים המעוניינים לצבור פופולריות, מפליגים באמירות קיצוניות נגד המדינה וגורמים להרחבת השסעים ולהקצנה נוספת בתחושות הציבור הערבי. המציאות הפוליטית החדשה מייצרת ניסיונות חוזרים ונשנים של גורמים חרדיים להחיל את חוקי הדת וההלכה על ציבורים רחבים במדינה ועל המרחב הציבורי כולו, ובכך מרחיבים את הפערים והשסעים בין חילונים לדתיים.
בעידן שבו השיח הקיצוני הוא השולט הן במדיה החברתית והן מעל בימת הכנסת, הולכים השסעים ומתרחבים ומעמיקים. התוצאה של תהליך זה יכולה להיות הרסנית לחברה בישראל. היא עשויה לפורר את המרקם העדין ממילא שנבנה בין הקבוצות השונות מאז קום המדינה ואף להגיע לכדי מלחמת אזרחים בעתיד.
על ממשלת ישראל להוביל מהלכים לאומיים אסטרטגיים שייתנו מענה לריפוי ואיחוי השסעים האלו. האפשרויות הן רבות, אולם הן דורשות תשומת לב, רצון והשקעה לאומית. הן כוללות שילוב של מערכות החינוך, הרווחה, התרבות והאכיפה, מתוך ראייה כוללת של יצירת זהות ישראלית על פני זהויות המשנה; שוויון מלא בחובות וזכויות; חקיקה מחמירה נגד הסתה וגזענות.
השוואת תנאים לכל אזרחי המדינה ללא תלות בדת, מוצא או מגדר; חיזוק הממלכתיות בכל מערכות החינוך בישראל וחיזוק הפיקוח על תוכני הלימוד; הגברת האכיפה המשטרתית והענישה המשפטית כנגד תופעות הדרה או גזענות; הגברת הפיקוח והרגולציה על תוכני ההסתה והפייק ניוז ברשתות החברתיות; והחמרת הענישה על עבירות ההסתה.
חלק ניכר מהשיח המפלג והמשסע מקורו בנבחרי הציבור, ומשם צריכה להתחיל המלחמה על החזרת השפיות לחברה הישראלית. מהם מצופה לחזור לשיח מרגיע, משלב ומאחד, היוצר מכנה משותף ציבורי ואזרחי רחב, על פני חיזוק מעמדן של קבוצות קיפוח בחברה. בהיעדר סיכוי או סבירות שזה יקרה, חוזרת האחריות אל הציבור הרחב ואל ארגונים חברתיים שייקחו על עצמם את האחריות להובלת תהליכים חברתיים מאחדים בחברה הישראלית.
הכותב הוא יו"ר מועצת העם החדשה וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
[email protected]