שכנתנו ממזרח, שעמה אנו חולקים את הגבול הארוך ביותר, אוצרת בתוכה אין ספור הזדמנויות ואתגרים, אלא שבשנים האחרונות היא מאוזכרת בתקשורת הישראלית דווקא בהקשרים שליליים.
ראשית, הנהגתה מרבה לבקר את המדיניות הישראלית, בדגש על אירועים שמתרחשים בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. כך, למשל, עת עלה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לפני מספר שבועות להר הבית, הגדילה לעשות ההנהגה הירדנית ויצאה בגינוי חריף במיוחד.
שנית, שתי המדינות אינן מעוניינות בהשפעה איראנית במרחב הירדני, ולכן נדרשות לפעול – יחד עם מדינות המפרץ העוינות את איראן – למזעור נוכחותה בממלכה למינימום האפשרי. בנוסף, בולט הצורך של ירדן ביצירת מנגנוני הכנסה, לצד יצירת מגוון הזדמנויות תעסוקה כדי לשמר יציבות בממלכה. על ישראל להשקיע מאמץ וחשיבה יצירתית רבה בסיוע כלכלי לירדן, מתוך אינטרס הדדי לשמירת היציבות ולהעסקת רבבות הפלסטינים החיים בה. זאת, בין היתר, באמצעות קידום מיזמים אזוריים בתחומי החשמל והמים, כפי שכבר החלו להתבצע בשיתוף עם איחוד האמירויות, ובתחומים נוספים.
לשם כך, לא די במשרד לשיתוף פעולה אזורי שאינו נהנה מהשפעה משמעותית בממשלה לאורך השנים. קיים צורך אמיתי לשדרג את הנושא לטיפולו האישי של ראש הממשלה, לצד ראשי מנגנוני הביטחון, ייתכן שבאמצעות השר החדש לעניינים אסטרטגיים רון דרמר. לא בכדי דרמר וראש השב"כ רונן בר התלוו לביקורו האחרון של נתניהו בממלכה.
רק חשוב לוודא שהביקור לא יסתכם בהרגעת הרוחות ובהנמכת הלהבות במישור הביטחוני, אלא שתוכשר הקרקע ליצירת עוגנים כלכליים אזוריים משותפים שישמשו כערובה לביטחון האזורי גם בטווח הארוך.
התרעות פיקוד העורף