בשבוע הבא יציינו שנה לפלישה הרוסית לאוקראינה. הפלישה הולידה מלחמה שלא רואים את סופה, עוררה במידה רבה את ה”מלחמה הקרה” בין ארצות הברית ורוסיה, יצרה משבר כלכלי עולמי ויוצרת אווירה של עימות עולמי.

בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

לפני כשנה תקפו אותי כשכתבתי כאן “תנו לפוטין לנצח”. תגובות נזעמות תקפו את דברי הכניעה כביכול ואת הקלות שבה נכנעתי להתנהלות הנלוזה שלו. למעשה, הכוונה הייתה “תנו לפוטין להרגיש שהוא מנצח”. מי שעקב אחרי התנהלותו לאורך 20 השנים האחרונות יודע שמדובר במנהיג לא צפוי, לא מוותר ולא סולח. וכאשר פוגעים בכבודו ובמעמדו, כשהוא מרגיש שגבו אל הקיר, הוא הופך לחסר רחמים.

הכוונה הייתה למשל לא לאפשר לאוקראינה להצטרף לנאט”ו בשלב זה. לבצע ויתורים קטנים שישאירו את האגו של פוטין שלם. שנה לאחר מכן, כשתוצאות המלחמה מוכרות וכשהסוף לא נראה באופק, אפשר לומר שעדיף היה להיות חכם ולא צודק ולמנוע את המלחמה במחיר נמוך יחסית.

אפילו הנרי קיסינג’ר, מגדולי המדינאים ומבכירי היועצים המדיניים, תומך בימים אלה בעמדה זו. לפני ימים אחדים הוא הדגיש שעל מנת להגיע למשא ומתן לסיום המלחמה, יש להותיר את הכוחות הרוסיים במקומם, ולהתחיל לנהל משא ומתן תוך התפשרות, זאת בניגוד לרוח המיליטנטית ששוררת ברוב מדינות העולם המערבי, ובעיקר בארצות הברית.

בכלל, בארצות הברית ובאירופה עוברים לא רע את החורף, גם ללא הגז והנפט הרוסיים, בניגוד לתחזיות הקודרות ולציפיות של הרוסים. מנגד, ניתן לומר שגם רוסיה מתמודדת עם המשבר ועם הכישלון הצורב של צבאה לאורך השנה הזו, בניגוד לתחזיות ולפרשנויות שדיברו על הפיכה ברוסיה ונפילת משטרו של פוטין.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים<<<

מההיבט הישראלי, זו הייתה שנה מורכבת. ישראל התקשתה לתמרן בין הרצון לשמור על הקשרים שנרקמו בשנים האחרונות עם רוסיה, ובעיקר על רקע הפעילות שלה בסוריה, ובין הרצון לא להפנות עורף לאוקראינה המותקפת ולאינטרסים האמריקאיים ושל מדינות אירופה. עם זאת, שיתוף הפעולה המתהדק בין איראן ורוסיה ונושא המל”טים המתאבדים היטיבו ללא ספק עם ישראל בזירתה מול איראן ועזרו לבלום את הסכם הגרעין לחלוטין.

כעת ישראל חייבת להחליף דיסקט ולהביע עמדה תומכת חד־משמעית באוקראינה, שכן כשהמלחמה תסתיים, אוקראינה תהיה לקוחה פוטנציאלית חשובה של התעשיות הצבאיות.

לקראת האביב נערכות אוקראינה ורוסיה לקרב שאמור להכריע במידה מסוימת את המלחמה ולהביא את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן. לצורך זה ערך זלנסקי מסעות רכש וגיוס תמיכה צבאית וכספית. מנגד, גם פוטין נערך עם צבא גדול למתקפה חדשה ורחבה במגמה למוטט את מערך ההגנה האוקראינית. אפשר בהחלט לומר שהמלחמה עדיין רחוקה מסיומה, וצריך להתפלל שזה לא יסתבך ויחריף עוד יותר.