בואו נודה באמת. אמת שלא תיאמר במסדרונות הכנסת או במשרדי הממשלה: אי אפשר למגר פשיעה. אפשר אולי להפחית אותה, אבל היא תמיד הייתה ותמיד תהיה. לאף אחד גם אין נוסחת קסם למניעה מוחלטת של מעשי טרור.
הבעיה הגדולה בציפיות שאתה יוצר הן האכזבות הקשות שבאות לאחריהן. הפער בין ציפיות מפוליטיקאי לביצועיו בשטח, עשוי להביא לסוף הקריירה שלו, או - אם ינהג נכון, לפריחתה.
בעיניי, לשר בן גביר ישנן שתי אופציות: להמשיך להתנהל כאילו הוא בקמפיין מעמדה של שר, או להבין שהמקסימום שהוא יכול להשיג (וזה ייחשב להצלחה), זה ליצור תחושת ביטחון בציבור. תחושת ביטחון היא תחושה. רגש סובייקטיבי לחלוטין.
לכן הצלחתו של בן גביר תלויה בשני מהלכים שאינם קשורים להתנצחויות עם סגל הפיקוד הבכיר, או הצהרות לוחמניות במוקדי פיגועים. האחד, יכולתו להביא תקציבים משמעותיים למשטרה. והשני, ניתוב התקציבים האלה להגברה מסיבית של שוטרים וניידות, ברמה של שוטר או ניידת בכל שכונה בישראל.
פעם, כשהייתי ילד, תמיד ידעתי שאם אצעק "משטרה" יהיה שוטר מקוף שיגיע מעבר לפינה. זו התחושה - תחושת הביטחון שאבדה לאזרחים. יותר ויותר שואלים עצמם: אם אצעק, האם יהיה שם מישהו שיענה. מצביא חכם יודע להציב מטרות ישימות כדי שבסוף הקרב יאמר שהשיג את יעדיו.
נכון לעכשיו, הפתעת הבחירות נראה מתנפץ במלוא העוצמה אל פני המציאות הבלתי אפשרית שבה אנו חיים. אבל המפתחות כולם בידיו. אם יפעל נכון - יקנה את עולמו, ואם לאו, ייתכן שבבחירות הבאות ייעלם.
הכותב הוא יועץ אסטרטגיה ותקשורת