במהלך המשבר המטלטל את ישראל כעת, שוב, בפעם המי יודע כמה, צפה תחושה שתם עידן נתניהו. מערכת היחסים הרעועה עם הנשיא ג’ו ביידן, פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ואזהרות ראשי מערכת הביטחון וראשי המשק בשל הרפורמה המשפטית - מעלים תחושה שתם עידן נתניהו.

שינוי עמדות? דיווח: זהו המהלך שנשקל כעת במשפט נתניהו
"הקאמבק" בכאן דיגיטל: סרט לא קל לעיכול למי שאינו חובב ביבי

ספוילר: מתנגדיו יכולים לגנוז את החלום הזה. חשבו שהוא סיים את הקריירה גם בינואר 93’ עם פרשת הקלטת הלוהטת, אך במקום זה הפרשה רק חיזקה את מעמדו של נתניהו כמחליפו של שמיר בראשות הליכוד. חשבו שהוא סיים את הקריירה גם בנובמבר 95’, לאחר רצח רבין, אך במקום זה, נתניהו ניצח את פרס בבחירות 96’. חשבו שהוא סיים את הקריירה גם במאי 99’, לאחר שהפסיד בבחירות לאהוד ברק ואמר: “בואי, שרה’לה, הולכים”, אך הוא חזר ובגדול. חשבו שהוא סיים את הקריירה גם במרץ 2015, לפני הבחירות של אותה שנה, ורגע אחרי הנאום שלו בקונגרס האמריקאי שעקף את הנשיא אובמה, אך הוא ניצח באותן בחירות למרות הכל.

הפרשנים המזועזעים אומרים שוב ושוב שהעולם לא איתו, שגם המדענים, הטייסים, ראשי מערכת הביטחון, ראשי הרשויות, גם בליכוד, בכירי המשק ועוד יוצאים נגדו. אך הם מתעלמים מהדמוגרפיה ומתעלמים מהמסרים שמחלחלים מסביבתו כבר עשורים, ששמאל זה רע, ששמאל הולך עם ערבים, שהתשקורת אשמה, ובשנים האחרונות ישנו גם המסר שבתי המשפט אשמים. כל דמון כזה רק מעצים את כוחו של נתניהו, למרות הרפורמה ולמרות ההסתבכויות המשפטיות. הקסם לא פג.

כוחו של נתניהו בקרב תומכיו הוא הגישה של "כל העולם נגדנו". התומכים מזדהים איתו הזדהות מוחלטת עד כדי כך שהם רואים בו שותף אמיתי למאבק העדתי והדתי. הוא טיפח אצל תומכיו ברית ואחוות מקופחים, עד כדי כך שכמעט אפשר להאמין שנתניהו היה בפגישה עם גולדה מאיר כנציג “הפנתרים השחורים”. הפרשיות המשפטיות שלו והיחס שלו הוא זוכה מהאליטות, מארצות הברית וממדינות נוספות בעולם, רק מגדילים את כוחו. ואם יש משהו שנתניהו מומחה בו הוא להרוויח זמן ולמסמס כיסי התנגדות כלפיו.

האמרה הידועה אומרת ”אם אינך יכול לנצח אותו, תצטרף אליו”. אז או שהמחנה הנגדי יתלכד סביב מועמד מרשים (עוד ספוילר: עם לפיד זה לא עובד), גנץ או גנרל מרשים אחר או דמות חזקה כמו ציפי לבני, בוגי יעלון או אהוד ברק, או שילכו לממשלת אחדות עם נתניהו. אין טעם להמשיך לגרור את העם לעימותים, סבבי בחירות והפגנות. אלה לא ישיגו שום תוצאה כי הכוח השלטוני עדיין מצוי בידי נתניהו. אחרת נמשיך עוד שנים להפגין ברחובות ובאולפנים ישבו אנשים שימשיכו להגיד שאוטוטו תם עידן נתניהו.

עשורים כבר מנבאים את סוף דרכו הפוליטית, ומעמדו של נתניהו נותר איתן. רק השותפים שלו התחלפו והיום הם הימין הקיצוני. ומשרד ראש הממשלה עדיין בידיו.