כרמטכ״ל החליט גנץ על קיצוץ של מאות טנקים ויחידות נוספות מסד״כ היבשה, בעוד לפניו נקבע קו אדום שאסור לרדת ממנו. בתקופתו האיום סביב ישראל התעצם בממדים שלא הכרנו לפני כן: מאות אלפי טילים ורקטות סביב ישראל, עשרות אלפי לוחמי אויב מצוידים בנ"ט ובארטילריה, מיליציות שיעיות פרו־איראניות שצוברות כוח גדול בסוריה, בתימן ובעירק.
המוכנות המבצעית של הצבא והעורף למלחמה הבאה מצויה בהיחלשות מתמדת. צבא היבשה במילואים לא התאמן ואיבד מכשירותו. גנץ אף אפשר לרמטכ״ל לשעבר אביב כוכבי, שהחליף את גדי איזנקוט, להמשיך באותו קו קיצוצים של צבא המילואים, לצד חוסר פעילות באימונים, שהובילו לתהליך התפוררות ולחוסר יכולת תפקוד ראוי של הצבא במלחמה הרב־זירתית הבאה. במעשיו אלו גנץ שכח שעם סיסמאות לא מנצחים מלחמות. אנו עלולים להתמודד עם מלחמה אזורית, שבמהלכה ישוגרו לשטחי ישראל כ־3,500 טילים, רקטות וכטב"מים מדי יום ביומו על העורף הישראלי ויגרמו למאות אתרי הרס מדי יום, עם אבידות קשות והרס נורא.
גם אם חיל האוויר יפגע בבנק המטרות בלבנון המצוי בידינו, זו תהיה טיפה בים לעומת הכמות העצומה שנמצאת בידי אויבינו, ולא רק בלבנון, אלא גם במיליציות השיעיות בסוריה, בעירק ובתימן, ואצל חמאס והג'יהאד בעזה ובאיראן. שיגור הטילים, הרקטות והכטב"מים בידי האויב יימשך לאורך כל ימי הלחימה, כאשר המלאים של ישראל מוגבלים ויחזיקו מעמד לתקופה קצרה. זו דוגמה קלאסית כיצד במשך שנים הפיקוד הבכיר של צה״ל והדרג המדיני זורים חול בעיני הציבור. במקום להכין את הצבא למלחמה, הם עסקו בדימוי ולא במהות.
ישראל הייתה בדילמה קשה מאוד כיצד להגיב על שיגור הרקטות מלבנון, מעזה ומסוריה בחג הפסח, אך הדרג המדיני שוכח כי מדובר בירי ניסוי כלים לעומת המלחמה הרב־זירתית הבאה, שבה כאמור ישוגרו אלפי טילים כבדים עם ראשי נפץ של מאות קילוגרמים, שחלקם מדויקים, למפרץ חיפה ולגוש דן ובנותיה. כיפת ברזל לא יעילה כנגדם. תגובה חריפה ולא מידתית של ישראל עלולה הייתה להביא להתפרצות מלחמה אזורית כוללת, שהצבא והעורף הישראלי לא הכינו את עצמם אליה.
במקום לריב איש עם רעהו צריך ללכת כאיש אחד אחרי דגל הביטחון הלאומי והאישי ולתת לצוות המצוין - שר הביטחון, הרמטכ״ל ומנכ״ל משרד הביטחון - את הזמן והאמצעים להכין את הצבא והעורף מהר ככל האפשר למלחמה אזורית, שתגיע במוקדם או במאוחר.
התרעות פיקוד העורף