לפני מספר חודשים פורסם הדו"ח של הצוות הבין-משרדי לבחינת ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בראש הצוות עמדה כרמית יוליס, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (אזרחי) והשתתפו בו נציגים ממשרדים ורשויות שונות של המדינה. המלצות הצוות כפי שפורסמו בדו"ח, עולות בקנה אחד עם המגמה ההולכת ונמשכת של צמצום מכשיר התובענה הייצוגית ככלי לאכיפת החוק כלפי החברות הגדולות במשק בכלל וכלפי המדינה בפרט.
עפ"י הוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות במקרה שבו מוגשת לבית המשפט בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגיות, עליו להורות על העברת עותק מהבקשה ליועץ המשפטי לממשלה, וזאת כמי שמייצג את הציבור. העברת הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה נועדה לאפשר לו לבחון את הסכם הפשרה ולהודיע האם הוא מתנגד לו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 18 (ד) לחוק.
פרק הזמן שנקצב למתן הודעה כאמור בחוק הינו 45 ימים, אלא שכל מי שעוסק בתחום יודע כי בפועל נדרש ליועץ המשפטי לממשלה פרק זמן ארוך בהרבה לשם כך, דבר אשר מעכב מאוד את הטיפול בהסכמי הפשרה, וזאת למרות שברוב המקרים אין ליועץ המשפטי לממשלה כל התנגדות או שיש לו הערות לא מהותיות.
הבעיה היותר משמעותית מבחינת הצורך בקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה באה לידי ביטוי בתביעות ייצוגיות שמוגשות נגד המדינה. במקרה כזה נושא היועץ המשפטי לממשלה, אשר בפועל מיוצג באמצעות הפרקליטות, בשני כובעים: כובע אחד כמייצג של המדינה - היא הנתבעת בהליך, וכובע אחר כמייצג של הציבור - אותו ציבור שחלקו אמור להנות מפירות ההסכם. מובן לחלוטין כי יש בכך ניגוד אינטרסים מובנה, ולפיכך ראוי לתקן את החוק בנקודה זו.
לאמיתו של דבר, עניין הכובע הכפול בא לידי ביטוי גם בעצם עבודת הצוות הבין-משרדי, אשר הורכב אך ורק מנציגי המדינה אשר כאמור משמשת גם כנתבעת בתביעות ייצוגיות אשר מוגשות נגדה. על רקע זה, היה זה נכון שבחינת ההסדרים בחוק התובענות הייצוגיות תיעשה בידי צוות מומחים בלתי תלוי או ועדה של הכנסת, ולא בידי צוות שכל כולו הורכב מנציגי של משרדים ורשויות של המדינה שהינה כאמור נתבעת בתביעות ייצוגיות.
_________
התרעות פיקוד העורף