רוב הנשים לא רגילות לבלות המון זמן בבתי חולים או בחדרי ניתוח (טפו טפו). כשאנחנו בסיטואציה זרה, יותר קל להרגיש אובדן שליטה. מי שמכיר את המקום, מי שהמקום "שלו" - שולט בסיטואציה. מחד אפשר לומר שזה מעולה. ראוי וצריך שהצוות בחדר הלידה (ובבית החולים בכלל) יהיה בשליטה, יחליט ויקבע מה סדר הדברים הנכון - ומאידך, לידה היא לא הליך רפואי רגיל, לא ניתוח להסרת ילד מהגוף (ונדבר על קיסרי בפעם אחרת).
הנחת היסוד שלנו בבית החולים, בעיקר בסביבה הזו, היא שהצוות מיומן, מוכשר, יודע ורוצה בטובתנו. כשאת מגיעה ללדת, בית החולים וכמובן גם המיילדת שמקבלת את הלידה ואותך, רוצה שהלידה תיגמר בידיים מלאות ובבריאות שלמה לכולם. כלומר, אנחנולא בצד אחד והצוות באחר. כולנו באותו צד. השאלה היחידה היא - איך נגיע כולנו יחד לצד השני, לסוף הסיפור.
לידה היא לא מסלול לינארי או קבוע מראש, וכל אחת תחווה משהו קצת שונה, בדרך שלה ובקצב שלה. הזמנים, התחושות והאירועים שקורים במהלך הלידה משתנים מאוד, ולכן קשה מאוד לדעת מראש למה בדיוק לצפות ואיך תגיבי לכל סיטואציה; ובכל זאת כדאי לעשות כמה דברים:
כלומר, תחשבי עם עצמך, תתייעצי עם גורמים מוסמכים (ואל תקראי הפחדות ברשת, זה לא טוב ללב), ותביני - האם את רוצה להימנע ממשהו מסוים? האם היית רוצה לבקש אולוודא שדברים מסוימים יקרו או לא יקרו? כמובן שדברים יכולים להשתנות. הרי כמו שאמרנו, לידה היא לא מסלול ידוע מראש. ובכל זאת, חשוב שתגיעי לחוויה הזו ממקום מושכל ומודע.
זכרי שמותר לך לומר ״לא״ אחרי שהבנת את המצב. אם את רוצה לומר ״לא״ על משהו במהלך השהות בבית החולים והלידה - הנה כמה דברים חשובים:
רובנו לא רגילות להיות בבית החולים, וטוב שכך. רובנו גם לא כל כך רגילות להיות אסרטיביות כשלא נעים ואנחנו לא מבינות או לא רוצות משהו. תרגלי את השריר הזה, הואחשוב כמעט כמו (אם לא יותר) תרגילים לרצפת האגן.
התרעות פיקוד העורף