סין היינה מהמרוויחות הגדולות של הגלובליזציה. מאז הצטרפותה לארגון הסחר העולמי (WTO) בשנת 2001 היא גם ממעצבי התהליכים הכלכליים הגלובליים שבאו לידי ביטוי בזרמי סחר והשקעות עצומים בין סין והעולם בשני הכיוונים. הפעילות הכלכלית הבין לאומית הזרימה לסין טריליוני דולרים בעשורים האחרונים וסייעה בשיפור מעמדם של מאות מליוני סינים מעוני גמור לכדי מעמד ביניים עירוני.
חלוקת העבודה בין סין וארה"ב במישור הבין לאומי הייתה ברורה, ארה"ב שומרת על הסדר העולמי ואחראית על הביטחון בעוד סין מתרכזת בפיתוח כלכלי ומנגד דואגת לבקר ולהקניט את ארה"ב בכל הזדמנות. עם זאת נראה כי הפעם בכל הקשור למשבר בים האדום הרי שהמדיניות הסינית המוצהרת של 'חוסר התערבות בענייני פנים' וקריאות גנריות וסטנדרטיות 'לשיתוף פעולה אזורי למען שגשוג כולל' בכל סכסוך בין אם במזרח התיכון, באירופה או באפריקה – נמצא בקונפליקט ממשי עם האינטרסים הכלכליים שלה.
המשבר מאיים על נתיב המסחר החשוב שבים האדום עליו מסתמך היצוא הסיני וכן על אינטרסים כלכליים אחרים של סין בעיקר במצרים וביוון. עם זאת, תגובתה של סין להתקפות הייתה עד כה מאופקת וזהירה. סין נמנעה מלגנות במפורש את המורדים החות'ים או לנקוט בצעדים צבאיים ממשיים ונימנעה (עם רוסיה, אלגי'ר ומוזמביק) בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם שקראה לחות'ים להפסיק מיד את ההתקפות בים האדום.
תחת 'יוזמת החגורה והדרך' יש לסין השקעות בהיקפים של מיליארדים רבים במצרים כולל בנמלי פורט סעיד ואלכסנדריה בצפון, באזור התעשייה TEDA והשקעות נוספות בעיקר בעיר הנמל 'עין סוחנה' מדרום לסואץ. בנוסף, לאחר השקעות בסך מעל למיליארד יורו בנמל פיראוס שביוון, הפכה אותו חברת קוסקו (חברת הספנות במכולות הרביעית בגודלה בעולם הנמצאת בבעלות מלאה של ממשלת סין) לנמל המרכזי של החברה בים התיכון המהווה שער ימי חשוב לסחר הסיני עם אירופה.
המשבר שגרם לירידה של כ-40% בפעילות תעלת סואץ ונמליה ומנגד הארכת נתיב השיט לנמל פיראוס בחודש עקב הצורך להקיף את אפריקה - פוגע באינטרסים הסינים באזור מזרח הים התיכון.
מנגד, סין כנראה אינה יכולה להשתחרר מהתגובה המותנית שלה להתנגח בארה"ב בכל הזדמנות ולראות בהתקפות החות'יות פגיעה ב'הגמוניה הימית של ארה"ב', כך על פי פרשנים סינים. במובנים רבים אנו חוזרים לדינמיקה הבין לאומית של ימי המלחמה הקרה. לצד רוסיה, סין מובילה את הציר האנטי- מערבי יחד עם איראן וצפון קוריאה ומנסה לגייס לצידה מדינות נוספות. במצב עניינים כזה כל סכסוך הוא הזדמנות לרכוש עוד השפעה אזורית.
יש לציין כי לסין יכולות מסוימות לסייע בהגנת נתיבי הסחר בים האדום הן באמצעים דיפלומטיים והן באמצעים צבאיים. מבחינה צבאית הרי שספינות של הצי הסיני נמצאות בנמל ג'יבוטי הקרוב למצרי באב אל מנדב שחלקו בבעלות סינית (עוד השקעה סינית משמעותית) אולם הן אינן משתתפות בכוחות הבין לאומיים שהתאגדו באזור. מבחינה דיפלומטית הרי שטהראן, האחראית במידה רבה על חימוש החות'ים ומסייעת להם מבצעית ומודיעינית, תכרה את אוזניה לצרכים הסינים ולו רק עקב העובדה כי סין מיבאת נפט מאיראן ומסייעת לה להתגבר על הסנקציות הבן לאומיות שהוטלו עליה.
במידה והמשבר החות'י יסתיים תוך מספר חודשים הרי שהפגיעה הכלכלית באינטרסים של סין לא תהיה חמורה. גם חברות הספנות הגדולות האחרות בתחום המכולות מקיפות את אפריקה כך שקוסקו אינה נמצאת בעמדת נחיתות מול המתחרות שגם הן מעלות את דמי ההובלה. מנגד, מבחינה מדינית הרי התייצבות מול ארה"ב יכולה למצב את סין כאלטרנטיבה להגמוניה המערבית שאינה אהודה באזורנו.
המשבר מעמיד במבחן את מחויבות סין לשחק תפקיד מוביל ובונה ברמה הבין לאומית ולתפוס את 'מקומה הראוי בין אומות העולם' כמאמר נשיאה שי, ובמקביל גם מאתגר את מחויבותה הפנימית ל'יוזמת החגורה והדרך' שהינו פרויקט הדגל של הנשיא שי עליו התבססה כל מדיניות החוץ הסינית בעשור האחרון.
להערכתי לא נראה כי סין תפעל להרגעת הרוחות והיא תמתין – כרגיל - לארה"ב שתשליט סדר אזורי בעוד היא נהנית מהדיבדנדים הכלכליים של הסדר המדיני ודואגת במקביל להתנגח במדיניות האמריקאית.
התרעות פיקוד העורף