חשבנו שזה יירגע. חשבנו שמיד לאחר המאמץ הצבאי בעצימות גבוהה ייכנס צה"ל, בהיעדרו של גורם אחר, למאמץ אזרחי שמכוון אף הוא למיטוט חמאס ברצועה – שהרי יכולותיו הצבאיות של חמאס הן רק מרכיב אחד בשליטתו של הארגון על רצועת עזה.
אז איך זה שהמלחמה עודנה נמשכת וסינוואר ויתר הבכירים לא יצאו כשידיהם על ראשם ודגל לבן בידם? איך זה שחמאס גורר זמן במגעים לעסקת חטופים שנייה? התשובה פשוטה: לא היכולות הצבאיות הן אלו שמעניינות את חמאס. שלטונו וריבונותו הם אלו החשובים לו, וניכר מאמץ רב מצידו לשמרם.
בעוד ישראל מתמרנת ונלחמת, חמאס השתלט על מרבית הסיוע ההומניטארי הנכס לרצועה במטרה למכור אותו (ולגזור עמלה שמנה) ובמקביל להמחיש לאוכלוסייה כי הוא עדיין הריבון בשטח.
כך קורה, שחמאס, הלכה למעשה, ניסה להקים מרכז שלטוני-צבאי חדש בצפון הרצועה בביה"ח שיפא (ניסיון שנבלם ע"י צה"ל). כך קורה, שאחת הדרישות הקשוחות המרכזיות של חמאס במו"מ לעסקת חטופים שנייה היא דווקא חזרתם של כ-150 אלף עזתים לצפון הרצועה (מהלך שישלים את היקף האזרחים הנמצאים שם לשיעור דומה לזה שהיה לפני המלחמה).
כך קורה, שצה"ל עצמו פירסם אתמול כי מתוך 741 משאיות סיוע הומניטארי שנבדקו על ידי צה"ל ונכנסו לרצועה, רק 267 משאיות (כשליש) מצאו עצמן נפרקות על ידי סוכנויות האו"ם ברצועה. ומכך משתמע, כי על שני שליש מתוכן השתלט חמאס. כך קורה, שהבוקר כבר ניתן היה לראות תמונה אחת או שתיים של צינורות ביוב ומים חדשים בצידי הדרכים בחאן יונס במטרה לשקם חלק מהתשתיות שנהרסו בעת פעילות צה"ל. מי המשקם? חמאס כמובן.
הלכה למעשה, צה"ל כבר מודה בפה כמעט מלא - בהיעדר גורם אחר הוא ממשיך לשתף פעולה עם אונר'"א, והארגון הזה מוסיף להיות הכתובת לכל סיוע הומניטארי שעליו לא משתלט חמאס.
חוסר ההלימה מורגש היטב, ומסוכן מאוד להמשך המלחמה וליום שאחרי. חמאס כנראה הבין מזמן כי מרכיב הריבונות והשליטה באוכלוסייה הוא שיבטיח את ניצחונו במערכה ולא יכולותיו הצבאיות. את היכולות הצבאיות יחליפו בשנים הקרובות ערבויות ואולי אף נוכחות של גורמים בינלאומיים.
למרבה הצער, נראה שצה"ל וישראל טרם הבינו זאת, ותוכנית אסטרטגית-אופרטיבית ישראלית לפגיעה בעלת משמעות מדינית ביסודות הריבונות החמאסית ובנגישותו לאוכלוסייה לא גובשה, גם בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה. אם בשלב הזה של הלחימה, השעה צה"ל את הלחץ הצבאי והסיג את כוחותיו מהרצועה ולו באופן זמני, בהיעדר "בעל בית" חדש ברצועה, חמאס ישתלט על הסיוע ההומניטארי שנכנס בשיטפון לרצועה בשל הלחץ הבינ"ל.
עד כה היסס צה"ל לקחת אחריות זמנית על החלק האזרחי ברצועה בשל המשאבים הנדרשים לכך (לדבריו) ובשל דעת הקהל הבינלאומית השלילית שתיווצר. לימים גילינו כי המצב הפוך, דווקא בגלל שצה"ל בחר לטמון את ראשו בחול ולהימנע בכל דרך מטיפול באוכלוסייה, ולו הקל ביותר בדמות חלוקת הסיוע ההומניטארי הנכנס לרצועה במקום חמאס ואונר"א, יכול היה חמאס ליצור תדמית פייק של רעב נוראי ברצועה, שהביאה ללחץ בינלאומי כבד על ישראל.
המצב מסוכן, וחמאס עלול לצאת מהמערכה הזו כשהוא עדיין הריבון ברצועה. על ממשלת ישראל להנחות את צה"ל לקחת אחריות מלאה על חלוקת הסיוע ההומניטארי ברצועה כולל בקרה ומעקב שיאפשרו הן דחיקת מקומו של החמאס כבעל הבית, במטרה להפיץ דוחות הומניטאריים מאוזנים לעולם, כדי להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית, וכדי להוציא את פעילי חמאס ממקומות המסתור שלהם במעבה האדמה צעד שישרת את המאמץ הצבאי.
לצד זאת, ראוי כבר עתה להסתכל על המלחמה הזו כעל מהלך רב מימדי (ולא צבאי בלבד) ולגבש תוכנית מקיפה ושיטתית לפגיעה בכל מרכזי הכובד של שלטון חמאס ברצועה, תוך העמדת בעלי בית חדשים, ואם אין כאלו ייקח צה"ל אחריות זמנית עד לדיונים מהותיים בסוגיית היום שאחרי.
התרעות פיקוד העורף