כותבים שונים, כולל חלק מעמיתי לשרות לשעבר, מתבטאים בנחרצות וללא שמץ של הכרת העובדות כהווייתם ומדברים על 'דשדוש', 'תבוסה' ועוד שאר מיני מילים מחלישות. זוהי פרשנות שכל קשר בינה לבין מקצועית הינו מקרי בהחלט. ונשאלת השאלה אם כך, אז מה האמת? כמובן שזו איננה חד ערכית וניתן לפרש את המצב, בטח ברמה המקרו במספר אופנים, אביא כאן את הדברים בדרך שאני רואה אותם.
ראשית הדיון לגבי משך הלחימה. כשיצאנו לדרך אמרנו שתהיה לחימה עצימה של כשלושה חודשים ולאחריה, עד שנתיים של לחימה להגעה למציאות ביטחונית טובה. להזכיר, ביהודה ושומרון אחרי גל הטרור ששיאו היה בפסח, יצא צה"ל למבצע 'חומת מגן'.
המבצע נמשך כחודש במהלכו השגנו שליטה מבצעית ראשונית בשטח ולאחריו התקיים רצף מבצעים ביהודה ושומרון ('דרך נחושה' ונוספים) שנמשכו כשנתיים ימים. זאת עד להשגת שליטה מירבית ולהורדת רף הפיגועים כמעט לאפס. לכן, כל מי שחושב שבעזה לאחר הנסיגות והפקרת הגבול עם מצרים למעבר נשק ותחמושת ללא הגבלה במשך שנים כה רבות, התהליך יהיה קצר יותר, טועה ומטעה.
באשר לעיתוי המבצע ברפיח, אני רואה חובה להשיב לכל מי שהציע לעשות זאת כבר ביום הראשון ללחימה. נדמה שנדרש יותר ממאמר אחד להסביר ולהזכיר איפה היינו לפני חצי שנה וכמה קשה היה בכלל לאשר תמרון כלשהו בעזה. רצוי לכולם לגלול לאחור ולראות כיצד מרבית מאותם ממליצים ופרשנים התנגדו לעצם התמרון והפחידו אותנו מפניו. לכך יש להוסיף שיקולים מערכתיים נוספים שאסור לזלזל בהם דוגמת המערכה בלבנון והסוגייה האירנית.
לכן ההחלטה ללכת לריכוז מאמץ למול צפון הרצועה והעיר עזה הייתה גם בדיעבד, החלטה נכונה. ניתן היה כמובן, לקדם מבצע ברפיח. אולם, בחזרה מההפוגה הראשונה, הוחלט ללכת למבצע רחב בחן יונס, שהייתה מוקד הכובד השני בחשיבותו ברצועה וערש הקמת החמאס כארגון צבאי.
לאור זאת, גם אם עיתוי הכניסה לרפיח יהיה מאוחר מכפי שכולנו רוצים, הרי שאין בכך תקלה קולוסאלית, אלא בהחלט החלטה בתוך מבחן הסבירות. חשוב להבין ולהסביר לציבור שרפיח איננה סוף המלחמה בעזה. רפיח היא סוף ההתחלה, השלמת הפגיעה הקשה בחמאס ופרוק המסגרות הצבאיות והשלטוניות שלו, כולל הפעולה במעבר רפיח כסמל משמעותי של ארגון הטרור.
רפיח הנה אבן דרך חשובה, שבסיומה יוכל צה"ל כמו ב'חומת מגן' אחרי סיום הקרב על מחנה הפליטים ג'נין, לעבור ללחימה במאפיינים אחרים. אולם, עדיין בלחימה מתמשכת עד להגעה לשליטה מבצעית בכל השטח. במהלך תקופה זו, יהיו עוד אירועים, כולל ירי ספורדי של רקטות לעורף ישראל. אולם, מרגע שיושמדו תשתיות הייצור ברצועה ומרגע שצה"ל ישלוט על המעברים ממצרים, הרי בסופו של דבר מדובר במשאב סופי וצה"ל יגיע לרקטה האחרונה.
כפי שאנחנו חווים בחודשים האחרונים, ה'רשות' איננה מצליחה לשלוט ביהודה ושומרון ואלמלי פעולה נחרצת של צה"ל וכוחות הבטחון, הרי שהחמאס היה שולט גם שם. רעיון העוועים להביא את הרשות החלשה, המושחתת, המסיתה ותומכת הטרור לשלוט ברצועת עזה, הוא הזוי. אם אנו מבינים שתידרש פעולה צבאית ישראלית לשליטה ביטחונית בשטח, לא צריך את ה'רשות' בתווך ואולי הגיע הזמן שניישם מדיניות זו גם ביהודה ושומרון.
שנית, כדי שניתן יהיה לעלות שלטון אחר כלשהו ברצועת עזה, נדרש קודם לכן שלא יהיה שלטון חמאס. מזה אנו עדיין רחוקים. חיסול שלטון החמאס ייצור בהכרח כאוס בשטח ורק בעקבותיו יוכל לצמוח משהו אחר. במהלך הכאוס הזה ההכרחי ליצירת חלופה לחמאס, הגורם היחיד שיוכל ורצוי שישלוט בנעשה בשטח, הנו צה"ל וכוחות הביטחון.
ואל לנו ללכת שבי אחרי המפחידים מממשל צבאי ועלותו "העצומה". בכל העניינים האזרחיים השוטפים ימשיכו לטפל ארגוני הסיוע השונים (לא אונר"א), כפי שמתבצע בעזה הלכה למעשה גם כיום. ישראל באמצעות 'מרכיבי ממשל צבאי', רזים ופונקציונליים, תדאג למעטפת עד שתקום חלופה ראויה לחמאס.
לסיכום, צה"ל לא מדשדש. צה"ל נלחם ופוגע ביכולות החמאס בכל יום. רפיח בדרך, רפיח היא לא סוף המלחמה, אלא סוף ההתחלה. אין לחץ לרוץ לקבלת החלטות גרועות ל'יום שאחרי', צריך לעבוד ביצירת מציאות שתאפשר למשהו אחר לצמוח ולהיערך כשצה"ל שולט במרחב. ובעיקר, טוב לכולנו שנאמין בצדקת הדרך ובלוחמים המדהימים שלנו. עם ישראל חי ובועט.
התרעות פיקוד העורף