ישראל של פעם הייתה מוכנה לעשות הכל, אבל הכל, למען אזרחיה, ודאי למען הטובים והנאמנים שבהם, ששמרו על גבולות ארצנו. ישראל של פעם לא הייתה שמה את ערך הנקמה מעל ערכי הערבות ההדדית, הצלת החיים ומצוות פדיון שבויים.
אבל ישראל, שמבצע אנטבה היה עבורה אבן דרך וסמל לגבורה ציונית, הפכה לכזו שבה בני משפחה של חטופים צריכים להתחנן לפגישה כלשהי עם מנהיגים בארץ ולראות את ההתמהמהות ואת הניהול האטי והזוחל של המשא ומתן להשבתם. עד כמה המצב חמור ניתן ללמוד מייאושו של האלוף ניצן אלון מצוות המשא ומתן שהביע את דעתו ביחס לסיכוי שחרור חטופים בקונסטלציית הממשלה הנוכחית.
ישראל של פעם לא הייתה מאשימה את מטה משפחות החטופים, אשר יצר הסברה חסרת תקדים ביעילותה בתקופה שבה הסברה טובה הפכה למשאב דל וחסר. היא הייתה מברכת את מתנדביו אשר מנסים לתת גב למשפחות אשר עולמן חרב עליהן וחייהן עמדו מלכת.
סנוואר יכול לראות מדינה שבה ערך חיי אדם נמצא בפיחות. ישראל של לפני עשור הפכה עולמות בשביל חייל אחד. היום עולם כמנהגו נוהג ושרידות השלטון קודמת לכל. לעם היהודי היו ערכי מוסר שונים. אובדן הערכים האלו והשארת פצועים בשטח הם אחת התבוסות של ה־7 באוקטובר. בעצב רב ניתן לומר שהשתלבנו בשכונה.
התרעות פיקוד העורף