ביום שישי הקרוב ישלים בית הדין הבינלאומי לצדק משימה שהטילה עליו עצרת האו"ם, והיא לתת חוות דעת משפטית מייעצת אודות "ההשלכות החוקיות הנובעות ממדיניות ישראל והתנהלותה בשטחים הפלסטינים הכבושים, לרבות ירושלים המזרחית".
זהו אותו בית דין שדן בתביעת הג'נוסייד של דרום אפריקה נגד ישראל, אלא שהפעם הוא יפעל ב"כובע" אחר - הפחות מפורסם שלו - כגוף שנותן חוות דעת מייעצות למוסדות האו"ם בסוגיות בינלאומיות חשובות ומורכבות. לחוות דעת שכזו אין תוקף מחייב ישיר, אך יש לה משקל והשפעה על מדיניות וקביעת סדרי עדיפויות של גופי או"ם חשובים בעלי השפעה וסמכויות.
מי שעקב מעט אחרי השקת ההליך והדיונים שהתקיימו במסגרתו, בהם השתתפו למעלה מחמישים מדינות, איננו במתח. לכל היותר קיימת סקרנות סביב השאלה באיזו חריפות יתנסח בית הדין, אך אין ספק לגבי השורה התחתונה הצפויה בחוות הדעת, והיא שהחזקת השטחים על-ידי ישראל מהווה הפרה של הדין הבינלאומי והינה למעשה סיפוח.
התוצאה הזו צפויה לא בגלל שבית הדין "צבוע", ולא בגלל ש"כל העולם נגדינו". התוצאה הזו צפויה משום שישראל זנחה את המענה היחיד שיכול היה לחסום תוצאה שכזו. מאז 1967 ועד לפני שנים ספורות, עמדת ישראל הרשמית והמשפטית לגבי סוגיית השטחים היתה שגורלם אמור להיות מוכרע במשא ומתן בין הצדדים. כמעט בכל נקודת זמן באותן שנים ניתן היה גם להצביע על איזשהו תהליך מדיני שבמסגרתו התקיים, ולו למראית עין, דיון על עתיד השטחים.
לכן לא נכון שבית הדין יתערב. לכן החזקה זמנית של השטחים עד לסיום התהליך המדיני הינה חוקית. בשנים האחרונות רואה העולם את ישראל, במעשיה ובהצהרותיה, מורידה מסדר היום את החתירה לפתרון מדיני של סוגיית השטחים. ייתכן שזו אידיאולוגיה של ממשלות, ייתכן שאלה אילוצים פוליטיים קואליציוניים. כך או כך – את התוצאה המשפטית נקבל בקול צלול וברור ביום שישי הקרוב.
התרעות פיקוד העורף