לאחר תקופה קצרה התפרסמה הפרשה שבה רוי בוי, העביר מזון לילדים בדואים, וצילם עצמו תוך מחנך את ילדיו לגזענות ושואל אותם - "מי רוצה להאכיל בדואי?". הסרטון הופץ בתקשורת, רוי בוי התנצל, ולאחר תקופה חזר להופיע וליצור. לאחר הפרשה, הסכמנו אני ואשתי, שהילדים שלנו לא יצפו ברוי בוי. ערכיו, הם אינם הערכים עליהם אני רוצה לחנך את ילדיי.
המהלך של רוי בוי, להעניק הנחה למופע, אם אכן חוסל מחמד דף הוא ניסיון לשכתב מחדש את פרשת העבר העגומה שלו ולהציג עצמו כפטריוט ישראלי לאומי. המהלך של רוי בוי מבקש לקשור בין הגזענות בה נהג בעבר ובין עמדה לאומנית, לפיה יש לחגוג את מותו של מחמד דף. כאשר הוא חוגג את מותו האפשרי של מחמד דף, רוי בוי פורט על הרגש הלאומי המציף אזרחים רבים כיום בישראל. כעת, קל יותר כביכול לקבל את קריאותיו הגזעניות כלפי הילדים של שבט ג'אהלין בנגב, ובאווירה הציבורית הקיימת כיום בישראל, אפשר לסלוח לו על התנהגותו בעבר.
חשוב להדגיש שאם מחמד דף אכן נהרג, או לפחות יצא מכלל אפשרות להוביל את חמא"ס בעת הנוכחית, אז מדובר בהישג צבאי משמעותי לצה"ל. לטעמי, אין ספק כי מי שהוביל את רציחות ה-7 באוקטובר ורציחות רבות וכואבות קודם לכן, הוא בן-מוות. נכון גם לציין את ההישג. בעיקר על-ידי המעורבים הישירים בצה"ל ובמערכת הביטחון שצריכים לטפוח לעצמם על השכם, וכך גם במהדורות החדשות והאולפנים.
אבל כשכוכב ילדים ישראלי מציע הנחה להצגה שלו לאחר חיסול מחמד דף, הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו הוא ביטויי שמחה מקבילים במרכזי ערים בשטחים, לאחר "הישג פלסטיני". מתוקים חולקו גם אחרי ה-7 באוקטובר ואז רבים הזדעזעו ושאלו – איך הם יכולים? כמה הם שונאים אותנו? מה יותר מקומם ומרתיח מתמונות של פעילי חמא"ס או ג'האד אסלאמי מחלקים מתוקים לעוברים ושבים ברחובות עזה, כאשר הציבור בישראל מבכה את מתיו. וכעת, רוי בוי מייצר תמונות מקבילות, רק חסר שיעלה לבמה עם מגש כנאפה.
הציבור הישראלי שישעט להופעתו המוזלת של רוי בוי, יחגוג את החופש הגדול לצד חיסולו של מחמד דף. כשרוי בוי יעלה לבמה הוא יזכה למחיאות כפיים סוערות מאותם הורים שמביעים סלחנות בעת הנוכחית לגזענותו של רוי בוי. הרי אנחנו במלחמה עד הניצחון המוחלט, וחשוב להסתכל קדימה לא אחורה.
התרעות פיקוד העורף