הם יודעים כיצד ייראה העתיד שלנו אם נסתפק באמצעים אלקטרוניים כדי למנוע הברחות נשק ממצרים לרצועת עזה או כיצד ייראו חיינו אם נפקיד את ההגנה עליהם בידי אחרים.
הקונספציה הרעילה שמפיצים אלה שכשלו ב־7 באוקטובר - ולדעתי, באורח שמחייב גם חקירה פלילית - לא השתנתה. גם הליכות השקר של החונטה הצבאית נשארו בעינן.
אין בה כל ממש, בסרבנות, הם טענו. ביום פקודה, הצבא ידע להתגבר על יכולותיהם הפגומות של “הסרבנים”. ובכלל, מדובר בהתנדבות לשרת של מי שכבר לא חייב בהתייצבות, סיפרו לנו בעלי הפנסיות החזיריות.
זאת מחאה לגיטימית, הם התפייטו בארשת שאותה הם יודעים להעלות על פניהם כל אימת שהם יודעים שהם משקרים לנו. והסוף ידוע – ברגעי האמת הצבא לא היה שם.
המוני מחבלים בכפכפים הביסו את הצבא שהתהדר עד לאותה שעה בכלי הנשק הכי מפוארים בעולם. חשבתי על כל אלה כששמעתי בוגרים של כישלונות קולוסליים קודמים חוזרים, שוב ושוב, על מנטרות שחוקות.
אבל האמת היא אחרת, צה”ל יתקשה מאוד להתגבר על הקשיים שיונחו לפתחו לאחר הנסיגה ממקומות שנכבשו זה עתה בהרבה דמים, אם בכלל. ואני יודע ששוב משקרים לנו. מי שנרדם על משמרתו טרם התעורר. בלי בושה, מנסים שוב לרמות אותנו.
הרי גם בעבר שמענו את אותו הניגון. כמו, למשל, לפני ההפקרה הפושעת, בעיניי, של גוש קטיף שעליה ניצח אריאל שרון, או לפני הנסיגה הביזיונית, לטעמי, מרצועת הביטחון בדרום לבנון שעליה הורה אהוד ברק, או לפני הנסיגות שעליהן פיקד יצחק רבין בימי אוסלו האוויליים. שלושה גנרלים מפוארים – אותה העמדת פנים.
אלה אותם ניגונים ואלה אותן זמירות ואלה אותם מהמרים על חיינו בארץ אבותינו. אסור ליפול שוב בפח שטמנו לנו בעבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
ולטעמי, מי שמוביל אותנו אל הלא נודע מונע הפעם מאינטרסים פוליטיים רעילים. האמת ידועה להם, ובכל זאת הם מנסים לשכנע אותנו לאמץ את דרכם. לא הפעם. העתיד של כולנו יהיה תלוי על בלימה אם שוב ניתן לגנרלים בדימוס לשטוף לנו את המוח.
התרעות פיקוד העורף