כמו כל דבר בישראל מאז ה־7 באוקטובר, ההשתתפות שלנו במשחקים האולימפיים והפראלימפיים השנה מביאה איתה משמעות ייחודית ואתגרים רבים. בזמן שכל תשומת הלב שלנו בכנסת מתמקדת (ובצדק) בחטופים, בחיילים, במשפחות הקורבנות של אותו יום נורא ובעשרות האלפים שנעקרו מבתיהם בצפון ובדרום הארץ, גם התמודדנו עם האתגרים הקשורים למשחקים בפריז.
בחזית הדיפלומטית נאלצנו להיאבק בניסיונות שנאה ציניים להוציא את ישראל מהמשחקים. בחזית הביטחונית, נאלצנו להתכונן יותר מאי פעם כדי להבטיח את ביטחון הספורטאים שלנו בפריז. עשינו את כל זה ועוד על ידי הבטחת תיאום ושיתוף פעולה נכון בין כל הגופים הרלוונטיים.
כיו"ר ועדת המשנה לספורט בכנסת, עסקתי בכך ישירות מול הספורטאים שלנו והמשלחות. בימים קשים אלו, תקוותי היא שהאולימפיאדה תוכל לעשות מה שספורט עושה לעתים קרובות: לספק אור קטן בתוך האפלה בה אנו נמצאים. להתאגד סביב הספורטאים שלנו כמדינה אחת מאוחדת, בזמנים בהם האחדות חשובה יותר מאי פעם.
הסיפורים של רבים מהספורטאים שלנו מעוררי השראה. ראינו דוגמה לכך לאחרונה. בעבודתי הקרובה עם נבחרת הכדורגל הישראלית לנכים, הכרתי את לוחמי צה"ל הפצועים וניצול טבח נובה, שייצגו את ישראל באליפות אירופה, ולמדתי על התפקיד החשוב שהנבחרת משחקת בהחלמתם ובחייהם. הספורטאים האלו הם גיבורים וכל הישראלים צריכים לדעת את סיפוריהם.
לא רק ישראלים ישמעו את הסיפורים האלה. בעולם שבו יש כל כך הרבה תקשורת שלילית, המשחקים האולימפיים והפראלימפיים נותנים לנו הזדמנות להראות את הפנים האמיתיות של מדינתנו על במת העולם. להציג את החוסן, ההתמדה והגיוון של ישראל ותושביה. זה לא עניין של פוליטיקה. למעשה, זה בדיוק ההפך. זה עניין של ספורט ומה שהוא מייצג מעבר לפוליטיקה.
לסיכום, אנושיותנו חייבת להתעלות על אינטרסים פוליטיים. זו יכולה גם להיות התרומה הגדולה ביותר של האולימפיאדה לחברה הישראלית כאן ועכשיו. נראה כי היום כל דבר בישראל הפך לפוליטי. הגענו אף לשפל של פוליטיזציית משבר החטופים ומשפחותיהם. כולי תקווה שהאולימפיאדה תשמש כתזכורת קטנה לכולנו שהדברים לא חייבים להיות כך. שכאשר אנו בוחרים לשים בצד את האינטרסים הפוליטיים ולהתאחד כעם, בין שמול ניצחונות גדולים ובין שמול טרגדיות עמוקות, אנחנו משיגים דברים מעולים יחד. ספורטאים יקרים, עם ישראל איתכם. אל אל ישראל!
התרעות פיקוד העורף