המציאות הכאוטית משרתת את נתניהו | דעה

היו בין הקוראים שאמרו לי שזו הערכה מוגזמת, פסימית ואולי אפילו מלודרמטית. גם בעת ויכוחים פוליטיים נאמר לי לא פעם ולא פעמיים, שאני מגזימה בהתבטאויות ובנבואות הזעם. במחשבה הכי פרועה שלי באותו זמן, לא הייתי מעלה בדעתי שישראל תחווה את מה שחווינו ב-7 באוקטובר, כאשר אלפי מחבלים פלשו לשטחינו באין מפריע. טבחו, שרפו, אנסו במשך שעות ארוכות, וחטפו 251 גברים, נשים, ילדים ותינוקות למדינת אויב. אנחנו עדיין בעין הסערה, בתוך הטראומה. זה אפילו לא השלב של פוסט טראומה.

איך אפשר להירפא כשחטופים שלנו נמקים במנהרות חמאס, הצפון בוער, יישובי העוטף אוספים את השברים והאויבים מבטיחים מתקפות כואבות במועד ועיתוי בלתי ידוע? במצב הנוכחי, קשה ואולי בלתי אפשרי לראות את המציאות בפרספקטיבה מרוחקת ושכלתנית, או את התמונה הכללית ממעוף הציפור. מה שאני כן יכולה להגיד בביטחון, הוא שהמציאות הכאוטית הזו משרתת את נתניהו, כמו שכל משבר שירת מנהיגים שפעלו על מנת להפוך לרודנים בארצם.

נתניהו למד במשך שנים כיצד מייצרים דיקטטורה מידידו שליט הונגריה, ויקטור אורבן. הוא גם שלח לשם את בנו יאיר שהתקבל על ידי השלטון ההונגרי בכבוד השמור למנהיגי מדינות. אורבן סיפק נייר עבודה ומערכת הפעלה לדיקטטורה. ונתניהו, אנחנו יודעים, תלמיד מצוין. הוא היה תלמיד מצטיין של המורה למשחק ליליאן וויילדר, בצעירותו בארצות הברית, ומאוחר יותר יישם באדיקות את התורה שלמד מהיועץ והמומחה להסתה ופילוג: ארתור פינקלשטיין.

בנוסף, הוא מייצר באופן שוטף וכעניין שבשגרה, במשך שנים, אויבים פיקטיביים שימושיים כשלאחרונה היו על הכוונת אנשי המילואים שהצילו את במדינה כשהוא קרס ולא תפקד, אזרחים שיוצאים להפגין כדי להציל את הדמוקרטיה ואת המדינה שלהם מהרס וחורבן, משפחות החטופים, ועוד. אין לו גבולות הגיוניים, אנושיים או מוסריים והוא נוקט בשיטות הנמוכות והבזויות ביותר של תעמולה פשיסטית, בסגנון הגרוע והאלים ביותר. תעמולה מסוכנת שמוכרת ממשטרים האפלים ביותר שידעה ההיסטוריה העולמית בכלל, והעם היהודי בפרט.

אין גבול לרשעות ולהסתה. כל יעד לגיטימי מבחינתו כדי להסית נגדו. הוא מייצר כך, ביעילות רבה, שנאה שנובעת בעיקר מהפחד ותחושות של איום קיומי שהוא שותל בלב האנשים, כאשר הוא מנצל את העובדה שיש ביניהם רבים שחשים שהם מקופחים, סובלים, בשולי החברה וכדומה.

הדרך היחידה להתמודד מולו ולהפיל את ממשלתו, היא בפעולה נחושה של התקוממות, לא אלימה, המונית בכל מקום במדינה, תוך גיוס ההייטק, המערכת הפיננסית, האלפיון העליון, החברות הגדולות במשק, האקדמיה והעיתונות (זו, שעדיין מתיימרת להיות עיתונות חופשית), ההסתדרות וגם בכירי מערכת הביטחון שהפנימו את גודל האיום הקיומי שמייצרים האיש ושלטונו.

גלו אומץ ציבורי ועשו זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.