צה"ל מנהל בימים אלו אופרציה מרשימה מאוד בחזית הצפונית. בגדול כל מה שמדינת ישראל שאפה לעשות לחיזבאללה הארגון בבליץ בפתיחת מערכה כוללת, מבוצע גם כעת ובאופן מרהיב, רק בשיטה אחרת - חלוקה לפרוסות/מדרגות ותוך הותרת מספק "מקלות גדולים" להמשך מבלי להיכנס למערכה כוללת.
אם נבחן לעומק ובראיה מערכתית את המלחמה, נגלה שדווקא עכשיו זה בדיוק הזמן לנצל את ההצלחות בזירה הצפונית, על מנת להשיג הישגים – בעזה. כן, עזה. גריסת/גריעת היכולות של חיזבאללה לא נעלמת גם מעיניהם של סינוואר וחמאס בעזה, ועושה רושם ש"תעודת הביטוח" הצבאית מצפון שהם היו מעוניינים כל כך בכניסתה למערכה מול ישראל כדי להקל על הלחימה בעזה, לא עומדת, לפי שעה, "בתנאי הפוליסה" (הגם שיש לה עוד יכולות רבות – כוונתי למימד המשולב – יכולות שנשארו ונכונות להפעלתן).
כך, באופן פרדוקסלי, דווקא החיבור בין הזירות שאנו כה שואפים לנתק בימים אלו, עשוי בטווח הזמן המיידי לשרת דווקא את האינטרס הישראלי ולהחליש עוד את חמאס. זו הנקודה שבה עלינו "לשבור" את המצב הקיים ברצועה ולחתור להכרעה.
אחד מהפתרונות המוצעים בימים אלו זכה לכינוי "תוכנית האלופים" בהובלתו של לשעבר ראש אגף המבצעים בצה"ל ולימים ראש המל"ל בצה"ל - גיורא איילנד. תכליתה של התוכנית להביא לטיהור מרחב צפון הרצועה ממחבלים באמצעות כניעתם, כשהשיטה לזה היא מצור צבאי מלא על המרחב לאחר פינוי האוכלוסיה. התוכנית ניתנת לשכפול גם במרחבים אחרים ברצועה.
יש מספר כשלים קונספטואליים ואופרטיביים בתוכנית האלופים, שגם אם בסופו של דבר ישיגו את ההישג הנדרש בראייתם, הדבר לא ישנה אסטרטגית את המצב ברצועה. הניתוח שלי את חמאס ואת סינוואר הוא שונה. בעוד תוכנית האלופים מתמקדת בפגיעה ביכולות החמאס לשקם את עצמו תוך כדי מערכה (כסף, יכולת לגייס לוחמים, הספקה, מוטיבציה) ובכך להביא לכניעתו, הניתוח שלי הוא אסטרטגי יותר.
מול היכולת השלטונית של חמאס – מדינית ישראל לא השכילה לפעול כמאמץ מרכזי מקביל לזה הצבאי, ולמעשה רק כרגע מתחילה להיכנס לעניין ברצינות במגוון שיטות ועם פרוייקטור ייעודי לעניין שמונה במתאם פעולות הממשלה בשטחים. וכשזה ברקע ניתן בהחלט לקבוע כי "תוכנית האלופים" סובלת ממספר חסרונות שבעיניי הם מהותיים: אינה פועלת למול אף אחד מההגיונות ששורטטו לעיל.
הרי נוכחנו בזה במספר פעמים לאחר ה-7 באוק' כשגם שברור שחמאס הוא זה שתקף וטבח, העולם והדין הבינ"ל גילה סלחנות כלפיו וגישה מקלה, וכך יהיה גם בעת מימוש התוכנית רק בצורה ההפוכה – ישראל החזקה מנצלת את המצב לכבוש באופן קבוע שטח מידיו של האנדרדוג. טיעון זה גם עשוי לעורר את השכנות האזוריות ובראשן סעודיה שיחששו ממהלך ישראלי לקיבוע עובדות בשטח. אין חולק על כך שביום שאחרי נרצה את כל המדינות הללו בברית אזורית עימנו.
לכן, לדעתי, כמו בלבנון, יש אפשרות "לפעול מתחת לרף המלחמה הכוללת" ולהשיג הישגים מצויינים, ולא לנקוט בצעד של כיבוש וממשל צבאי בהכרזה שהוא "סדין אדום", ובבת אחת מטיל מגבלות על המשך הפעילות הישראלית בעזה ועל היכולת לרשום שם הישגים ולעצב את היום שאחרי כראות עינינו.
ההצעה הנגדית שלי (על קצה המזלג) מציעה דווקא לנצל את המערכה בצפון ואת תשומת הלב הכללית שמוקדשת לזירה זו לטובת יצירה בהקדם של פרימטר ביטחוני בצפון הרצועה וממנו והלאה טיהור מתחמים בצפון הרצועה ויצירת "בועות הומניטריות" שבהן ניתן להחיל שלטון "אחר" על האוכלוסיה כשבתחילה הכוח המניע שלו הוא חלוקת הסיוע ההומניטארי וצה"ל לוקח אחריות זמנית לצד חברות אסטחה אזרחיות אמריקניות ואולי גם גורמים אזוריים.
הבועות לאט לאט תתרחבנה ע"י אוכלוסיה שתהא מעוניינת לברוח מחמאס. האסטרטגיה הזו תייתר את חמאס (תהפוך אותו למיותר), במקום להעלות אותו מחדש למקום המרכזי שבו הוא היה בתחילת המלחמה. הייתור הזה ייצור הרבה לחץ בארגון, ולהערכתי גם יקדם עסקת חטופים בתנאים טובים לאין ערוך לישראל מאלו שהיו, כולל אולי הגלייה של בכירי חמאס מהרצועה.
מציע למקבלי ההחלטות לשקול זאת בטרם ירוצו לאמץ את תוכנית האלופים מחד, ואולי "ללחוץ מאוד חזק על הגז" כבר עתה בחסות המערכה בצפון כדי לקדם במאמץ מקביל לזה הצבאי את פירוק היכולות השלטוניות של חמאס בהקדם ולאלתר. עכשיו זה הזמן.
התרעות פיקוד העורף