חלון זמן של שנתיים: לישראל יש שני יתרונות על איראן, אבל זמנם מוגבל

לפני שאתם פוסלים את הרעיון, הרשו לי לטעון שלא מדובר באמירה מתלהמת או יהירה, אלא באמירה מפוכחת. לצד שחרור החטופים – המשימה העליונה – עלינו להשלים את המשימה המלאה: טיפול בראש התמנון, הענקת ביטחון לאזרחי ישראל והגעה לסיום אמיתי של המלחמה, שישפיע על עתיד האזור כולו.

הרי המלחמה שישראל נמצאת בה כבר שנה היא מלחמה בציר ההשמדה. לא רק בחמאס או בחיזבאללה, אלא בציר שאליו הם שייכים ושראשו הוא שלטון האייתוללות האיראני. זהו המנוע הטכנולוגי, הכספי, הרעיוני והאסטרטגי של מטרת העל המשותפת, "השמדת הישות הציונית". כך שלא משנה איזה ארגון נחליש או נשמיד – מדובר בזרוע אחת בתוך הציר.

בנקודת הזמן הנוכחית ישראל הצליחה לטרוף את הקלפים. ההתקפה המדהימה של צה"ל בלבנון נושאת בחובה בשורה אפשרית של חיסול הציר המסוכן הזה. אבל זה יקרה רק אם נמשיך להיות נחושים במלחמה. ישראל צריכה להמשיך בלבנון ללא מורא עד להסדרה שתכלול סוג של הסכם שלום עם לבנון לרבות החלשה עד ריסוק של חיזבאללה והשגת ביטחון לתושבי הצפון.

אם המשמעות של מהלך כזה היא התערבות צבאית משמעותית של איראן, נצטרך להצמיח עור של פיל ולהיות מוכנים למלחמה נגדה. זה יהיה קשה מאוד, אבל יש להביא בחשבון שאיראן עדיין ללא נשק גרעיני ושחיזבאללה מוחלש מאוד. שתי העובדות האלה שמות את ישראל בנקודת הזמן הנוכחית ביתרון מובהק על פני איראן, שבעוד שנתיים עשויה להיות מגורענת ומחוזקת בחיזבאללה המשוקם.

מעל הכל, החלטה על כך שהתערבות איראנית אינה מרתיעה אותנו היא הצהרה לעולם, ובעיקר למזרח התיכון. הצהרה האומרת שזה ציר ההשמדה, או שגשוג ושלום באזורנו – ושישראל היא חוד החנית במלחמה הזאת.

הבשורה הגדולה ביותר כאן היא, כאמור, פתח לתהליך ארוך אבל אמיתי, שבסיומו ישראל תתקבל בזרועות פתוחות במזרח התיכון. בתהליך זה תהיה הכרה בקשר ההיסטורי של היהודים לארץ וממילא תוכר זכותו של העם היהודי לקיים ריבונות במזרח התיכון. או אז אפשר יהיה לדבר על שלום של ממש.

לכן, השאיפה צריכה להיות הימנעות ממלחמה אזורית – אבל לא בכל מחיר. אם האיראנים יעשו את הטעות ויחליטו להגיב, תהיה לנו הזדמנות חד פעמית לא להכיל, אלא לתקוף שם, להחליש מאוד את ציר ההשמדה ולתת תקווה לציר המתון במזרח התיכון, שנים רבות קדימה.