אם כן, מה צפוי כעת? אופרטיבית, חמאס נמצאת כעת במצב הקשה ביותר בתולדותיה. גדודיה הובסו והתמוטטו, כמעט כל מנהיגיה חוסלו והאדם שעיצב אותה בדמותו בשנים האחרונות איננו, ואין לו תחליף.
ברגע שכל חברי ההנהגה המדינית והצבאית של חמאס לא יהיו עוד בין החיים, ומשום ששכבת מפקדי הביניים, הפלוגות, הגדודים והחטיבות, חוסלה גם היא, לא יהיה לחמאס עוד שלד שיאפשר לה לתפקד כארגון צבאי, אזרחי ופוליטי. גם אם יהיו עוד גורמי חמאס מקומיים שירו רקטות על ישראל או ישתלטו על בתי ספר ברצועה כדי להפוך אותם למרכזי פיקוד ושליטה, הרי שבפועל חמאס תחוסל.
זו צריכה להיות האסטרטגיה הישראלית כרגע. אין להסתפק בחיסולו של סינוואר, אלא לשאוף לחיסולה של חמאס כרעיון, כתנועה וכארגון טרור. תבוסתה הצבאית של חמאס והנכבה שהיא המיטה על רצועת עזה, בעיקר לאחר חיסולו של סינוואר, מבהירה לכל עזתי מה מחיר הטרור נגד ישראל. לראשונה זה שנים רבות, יש הרתעה ישראלית.
ומה לגבי החטופים? הקריאה למחבלי חמאס המחזיקים בחטופים להיכנע ולשחרר את החטופים, בתמורה לחייהם, היא הצעד הנכון. מהלך זה מפעיל לחץ פסיכולוגי כבד על החוטפים ועל משפחותיהם. לכל מחבלי חמאס שנותרו בחיים כבר ברור לחלוטין שחמאס לעולם לא תנצח במלחמה הזו, מה גם ששאלת עצם הישרדותה עומדת על הפרק.
על כן, יש כעת סיכוי גדול מבעבר שיהיו ביניהם כאלה שיחשבו שהמשך לחימה והחזקה בחטופים, כשבאופק ישנה אפשרות להישארותם בחיים ואולי ליציאתם מרצועת עזה, הינו חסר תוחלת.
מה יקרה ברצועת עזה לאחר מות סינוואר? חמאס מתקרבת לתבוסה ואולי גם לקריסה מוחלטת. הניצחון הישראלי קרוב מאי פעם, אולם האם צפוי שינוי בתודעת הג'יהאד העזתית נגד ישראל ובשאיפה לחיסול ישראל?
זו אינה אפשרות סבירה. הזהות העזתית כולה, מאז 1948, מבוססת על הרעיון שהחיים ברצועה הם זמניים ושכל עזתי ישוב בסופו של דבר לכפרו שנהרס בשטח ישראל.
הפלסטינים אינם מצטיינים בביקורת עצמית גם לאחר האסונות שהמיטו שוב ושוב על עצמם, ועל כן לא סביר להניח שתקום עכשיו תנועה פוליטית חדשה, שתשנה את התפיסות הפלסטיניות הקיצוניות מהיסוד.
אלה בקהילה הבינ"ל שדוחפים להחזיר את הרשות הפלסטינית לרצועת עזה כגוף שירש את חמאס שלטונית "שוכחים" כי לא רק שהיא כשלה באופן מחפיר באכיפת שלטונה באיו"ש, אלא שהיא בעצמה מעודדת טרור נגדנו.
התרעות פיקוד העורף