סינוואר בחר להוציא לפועל את מבצע "טופאן אל אקצא" בטיעון שזהו מבצע פלסטיני, דבר ש"גרר" את האיראנים לנסות וייצר איזון בין "הגנה על פלסטין" ל"מניעת הסלמה". ישראל מצידה החלה ב"מלחמת השמדה" בגינה הבינו האיראנים כי זו טעות להיכנס עמוק יותר למלחמה ויש לנסות ולנסות לעצור אותה לאור התוצאות העגומות לחמאס וחיזבאללה. מסר זה הועבר לציר ההתנגדות, אך הבעיה כפי שמנתחים זאת בטהרן היא כי ישראל מצידה לא עוצרת וכפי שחיזבאללה זקוק לשיקום גם האיראנים זקוקים לארבע שנות הפוגה לצורך שיקום והתאוששת, לא רק צבאי אלא גם לצורך שיקום הנרטיב שנפגע וצמיחתו של הנרטיב החדש – בניית ניצחון מכשלון.
כל אלו הובילו את המשטר האיראני למסקנה כי יש צורך לייצר נרטיב חדש לסיבה מדוע לא הגנו על משטר בו השקיעו לפי דיווחים שונים במשך עשור למעלה מ-50 מיליארד דולר. קהל היעד של הנרטיב החדש הוא מדינות ציר ההתנגדות, המדינות הסוניות המתונות, למעצמות ולמדינות העולם ובכללן ישראל.
מכונת התעמולה האיראנית עובדת מהר ופועלת לייצר את נרטיב ההסבר להחלטה המשוכלת לא להתערב בסוריה. הצעד הראשון הוא האשמת משטרו של אסד כי בכדי לייצר את הנרטיב הוא "לא ירה ירייה אחת נגד המשטר הציוני כבר חצי מאה". משם ממשיכה טהרן לטעון כי "חבירתו אל המערב וקבלת תמריצים כלכליים מאיחוד האמירויות בתנאי שיתנתק מציר ההתנגדות, הובילה בסופו של דבר לפגיעה באיראן ובציר ההתנגדות".
צעד נוסף הוא הצגת אסד כמי שלא הקשיב להמלצות המשטר האיראני בנוגע לנושאים שונים שהם טוענים שניסו לעזור בהם כמו "דמוקרטיה", "תמיכה בממשלתו בשל המצב הכלכלי הקשה, "היחלשות צבאו והשחיתות במדינה", ו"סבל העם הסורי אחרי חמישה עשורים של דיקטטורה" .
"איראן נמנעה מלהתייצב נגד חלק גדול מהעם הסורי שתמך במתנגדי אסד, ומנעה מלחמה בין סונים לשיעים והרג בין מוסלמים - דבר שהיה משרת את האינטרסים של ארצות הברית וישראל", מסכם את הנרטיב עלי מוטהרי, לשעבר סגן יו"ר הפרלמנט.
אולם בפועל חשוב להדגיש כי איראן מודעת לכך שערוותה נחשפה לעיני כל. צבאית, היא לא הייתה יכולה לסייע לאסד במצבה הנוכחי, אחרי שבכירים מקציני "משמרות המהפכה" בסוריה חוסלו בהתקפות ממוקדות המיוחסות לישראל, נעדרה יכולת לשלוח כוחות תגבור מצדו של חיזבאללה, נמנעה מהגעת מטוסיה על ידי ישראל וזאת בנוסף לפגיעה במיליציות העירקיות על ידי האמריקאים.
גם בשדה התדמיתי הלא פחות חשוב במזרח התיכון בו היא בנתה את תדמית "ציר ההתנגדות" היא הגיעה לקריסה מהירה עם הוצאתו לפועל של מבצע הביפרים וחיסול הנהגת הארגון על מחליפיו.
"זו תהיה גם התקופה הקשה ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית", קובעת אושיית רשת מוכרת המזוהה עם "משמרות המהפכה".
"למעשה עם ההוצאה מהמשחק של חיזבאללה והמשטר האיראני מסוריה פרויקט ההתנגדות נסגר ברגע זה. איראן חייבת לבחון מחדש לחלוטין את דוקטרינת ההגנה שלה. זה סוף הדרך".
במקביל פועלת טהרן על מעבר לרטוריקה חדשה אל מול המורדים כיעד פרוקסי חדש. הרטוריקה כלפיהם הפכה מטרוריסטים למתנגדים או "מתנגדים איסלמיסטים", כל זאת במטרה לשמר את הציר לחיזבאללה להעברת נשק, דבר שהפרשנים באיראן אומרים כי הוא "לא בלתי אפשרי".
עלי מוטהרי, לשעבר סגן יו"ר המג'לס, טוען כי "יש לקיים דיאלוג ולנסות לקרב את הגרעין המרכזי של מתנגדי אסד המשתייך לאחים המוסלמים ומתנגד למשטר הציוני".
"ייתכן שהם גם אנטי-שיעים", הוא אומר אבל מייחס זאת להתנהגות של חלק מהשיעים הקיצוניים לדבריו.
במסגרת הניסיון למצוא ערוץ הידברות עם "היאת תחריר א שאם", מדגישים האיראנים את ניסיונם למול הטאליבן וה"דו קיום" שיש ביניהם, פועלים למזער את אחריותם לפגיעה באזרחי סוריה וכמובן משקרים לציבור, כפי שהצהיר שר החוץ האיראני בשמונה בדצמבר כי "הכוחות האיראנים היו בסוריה על מנת ללחום בדאעש ובסיום הלחימה חזרו לאיראן". זאת, בניגוד גמור לאמירתו של מפקד הכוח הארטילרי של המשה"מ לפני כארבע שנים, כי ב-2011 שלח חמינאי את קאסם סולימאני להציל את סוריה מן המורדים, טרם הגיע דאעש.
על מנת להציל את הציר איראן מנסה שלא להתעמת או להאשים גם את ארדואן התומך במורדים וזאת על מנת לשמר את היכולת לחמש את חיזבאללה דרכם, אך ארגון "היאת תחריר א-שאם" חזק דיו בתמיכת ארדואן ואינו זקוק לכסף או תחמושת מטהרן על מנת לשלוט בשטח החדש שבידיו.
התרעות פיקוד העורף