מערכת המשפט בישראל הולכת ומתחזקת ותופסת עמדת השפעה כמעט מוחלטת במדינה. נוצר מצב שכל שינוי במערכת המשפט וכל ויכוח עם מערכת המשפט מגיע בסופו של תהליך להחלטת מערכת המשפט עצמה. ביטול חוקים, פיטורי שרים, מינויים במשק, נבצרות ראש ממשלה, החלטות צבאית וביטחוניות ועוד, הם נושאים שעולים לדיון ולהחלטה במסדרונות מערכת המשפט לעתים קרובות.
למעשה בית המשפט העליון הוא הסמכות העליונה והשולטת במדינה. איך שלא תסובבו את רוב הסוגיות העולות לדיון ציבורי תגיעו בסופו של דבר להחלטת מערכת המשפט. להערכתי הצנועה זה המצב וכנראה שבגלל המעגל המכושף הזה יהיה קשה לעשות בו שינויים. המלכוד הוא טוטלי. עקב כך ראש הפירמידה של מערכת המשפט חייב להיות קודם לכל מנהיג (כפי שהיה משה רבנו לפני אלפי שנים).
כשאבחן את תכונות המנהיגות הנדרשות ממנהיג כל שהוא בכלל וממנהיג מערכת המשפט האולטימטיבית בפרט, אגיע תמיד לשלושה ערכים מובילים ולא בלעדיים: דוגמא אישית, צניעות ואינטליגנציה רגשית (תכונות אלה קודמות לתכונות המקצועיות כבכל מערכת).
בנוסף לכל האמור קראתי היום את דברי קארין אלהרר החברה בוועדה לבחירת שופטים המאתגרת את השר לוין ואומרת את דעתה החיובית על השופט עמית, ומוסיפה "נתראה בוועדה". כלומר אמירת בית המשפט העליון כי השר לוין יכול להביא את הנתונים הנוספים לגבי השופט עמית בישיבת הוועדה לבחירת שופטים היא קשקוש כי ההחלטה כבר נקבעה והיא שהשופט עמית ייבחר חרף חוסר האמון המוצדק בו, לעניות דעתי.
התרעות פיקוד העורף