מיד לאחר חטיפתה, עת הפגין ליד הקריה בתל אביב, ספג נאצות מאלמוני שאיחל לו שבתו לא תחזור. כשהפגין בנתניה מחוץ לאירוע של הליכוד, זרק עליו אלמוני ביצים.
אתם מבינים? הוריה של לירי ננזפים בחומרה על כך שהודו לרה"מ. טוב שלא הורה להם ללכת לפינה ולחשוב טוב־טוב על מה שעוללו ולהתנצל על מעשיהם החמורים.
זה עוד כלום, הייתם צריכים לקרוא את הפנינים שכתבו למשגב המגיבים. על תחושת הקבס שעולה בהם נוכח דברי אלבג, על כך שנתניהו מתענג על דברי השבח.
אלה שמסבירים שהאלבגים החמיאו לנתניהו כי הוא זקוק לתמריצים חיוביים על מנת שלא יטרפד את השלב הבא בעסקה, או שבטח אמרו להם לומר זאת ואיזה הורים מפוחדים, מסכנים. "על מה להודות לו? להודות למי שדפק אותך? לא מסתדר לי".
אולי תגידו שזה לא חשוב וכולה מדובר בטוקבקיסטים, אבל זה מה שמוטח באב שבתו נחטפה מאנשים במחנה שחיבק אותו בחום, אבל בעט בו בשנייה שסטה משורת המקהלה. ובכן, איך לומר, זכותו של אלבג לומר מה שהוא רוצה, להודות למי שהוא מוצא לנכון ולמי שהוא מייחס לו את השבת בתו. מצער באמת שזה לא מתיישב עם רצונו של מאן דהוא להפיל את הממשלה.
בהחלט מותר לו, אבל במקביל מותר לאחרים (ואפילו מתבקש) להיות משוכנעים בכך שהעסקה הזאת קשה לעיכול ושאסור היה לה להתממש במחיר הפסקת המלחמה ושחרור סיטונאי של רוצחים.
מפתח להפלת הממשלה
עכשיו משתחררים בעסקה שניים מהמחבלים שביצעו את הפיגוע. אחד מהם, שנשפט לשני מאסרי עולם, רצח את אביה של אורית אחרי שהשתחרר בעסקת שליט.
השבוע כתבה כך: "והצדק? היכן הוא… חשבתי שהלב שלי חסין. אבל משהו קורה שם – כואב ומטלטל ברמות שקשה להסביר. אנחנו עם חפץ חיים – אנחנו ננצח! אבל חייבים להילחם ברוע כמו שצריך".
זו מחשבה לא פחות לגיטימית מעמדה התומכת בעסקה, ובעיקר מדגימה את מורכבות האירוע. זה לא אמור להיות אירוע פשטני וילדותי בנוסח "מי בעד החזרת כל החטופים ומי נגדם". זה לא עובד ככה במציאות מורכבת.
כאשר עדיין קיוותה האם שבתה תשתחרר בשבת שעברה, ביקשה שיתפללו על בתה ולא יצלמו אותה בשבת. "מה שהטריד אותי האמת בימים האחרונים, זה הנושא של השבת. אם בתי תשתחרר בשבת, אל תצלמו ותחללו את השבת". מירב גם ייחסה את השבת החטופים "לעם כמעט לבד, ולפניהם את בורא עולם".
איזה טינופים חטפה ברשתות, איזו שנאה לדת. איך כתב לה מישהו בהתנשאות ובבוז: "טקסים פגאניים פרימיטיביים לא מקרבים שחרור". במה חטאה שמצדיק את הזוהמה הזאת? היאחזותה באמונה שממנה שאבה כוחות? מסתובבים בינינו אנשים עלובים שמנכסים את משפחות החטופים לטובת תפיסת עולמם האמיתית או המדומה ושמשתמשים במשפחות החטופים לצרכים פוליטיים.
בסעיף שמדבר על פעולה למען עסקת חטופים נכתב: "התארגנות ממוקדת על נושא החטופים (נושא שיש בו משום רעידת אדמה אפשרית לממשלה הנוכחית) אל לנו להתבשם כרגע מההחלטה, אלא להמשיך ללחוץ על קיום מלא של העסקה עד אחרון החטופים שישוב הביתה".
כלומר, שחרור החטופים הינו מפתח להפלת הממשלה. קראתי אחר כך ניסיון של נוכחים באותה ישיבה להקטין ולהגחיך את הפרסום של סגל, אבל אם זה אירוע כל כך קטן ולא חשוב, למה זה נוסח כסעיף בנייר ולמה (לפחות לא על פי הדיווח) לא היה אחד שאמר: חבר'ה, הלוואי ונפיל את הממשלה, אבל לא ככה, לא באמצעות עסקת חטופים שכולנו רוצים בה. עסקת חטופים אינה כלי לגיטימי להפלת ממשלה.
מפתה לשאול את מנסחי הנייר מה הייתם עושים לו הדיל היה שכל החטופות והחטופים חיים ומתים מוחזרים בוודאות, אבל נתניהו נשאר בשלטון – האם הייתם תומכים? לא בטוחה שהתשובה חיובית.
מי שמזדעזע בצדק מזריקת ביצים על אלי אלבג – אמור להזדעזע גם מהצגתו הבזויה כמשת"פ של נתניהו. מי שמזדעזע מהפרסום על ההתייעצות של השר סמוטריץ' עם משפחות חטופים, משפחות שכולות ויועצים איך לוחצים על המשך לחימה שתמנע המשך מימוש עסקה – אמור להזדעזע גם ממסמך שרואה בשחרור חטופים מכשיר פוליטי להפלת ממשלה.
שנה ושלושה חודשים אחרי טבח אוקטובר, הגיע הזמן לתת מקום וקשב למשפחות שכולות ולמשפחות חטופים, ולהפסיק להשתמש במשפחות החטופים, לא משנה מה דעתן, גם אם זו אינה תואמת את סט העמדות הפוליטיות והמאוויים הפרטיים שלנו.
התרעות פיקוד העורף