עורך דינו של נתניהו, עמית חדד, הבהיר בדיון הקודם שהחקירה צפויה להימשך עוד 24 ימי דיונים לפחות. מדובר בטקטיקה מוכרת: ככל שההליך המשפטי נמתח, כך ניתן לטשטש את הסיפור המשפטי ולהעניק לו פרשנות אלטרנטיבית – כזו שמשרתת את נתניהו. הזמן משחק תפקיד כפול: מצד אחד, הוא שוחק את תשומת הלב הציבורית ומקהה את עוקץ האישומים. מצד שני, הוא מאפשר להגנה לחדד את הנרטיב שהמשפט הזה אינו אלא רדיפה פוליטית במסווה של הליך פלילי.
לא בכדי השופטים הביעו חוסר סבלנות מקצב ההתקדמות. בית המשפט אינו רוצה להיות כלי בידי ההגנה ואינו מעוניין להפוך את העדות לקרקס פוליטי. עם זאת, זכותו של נאשם להתגונן באופן מלא, ולכן הגבול בין משיכת זמן לגיטימית לניסיון לסכל את המשפט עצמו הוא דק מאוד.
העימותים שהתרחשו מחוץ לאולם – בין משפחות החטופים לתומכי נתניהו – ממחישים עד כמה המשפט הזה חורג מתחומיו הרשמיים. זהו משפט שמתנהל על שני מסלולים מקבילים: בפנים, מול שופטים, פרקליטים וראיות; ובחוץ, מול הציבור הרחב. תומכי נתניהו מבינים שהמשפט הוא לא רק עניין פלילי אלא קרב על תדמיתו של ראש הממשלה. מבחינתם, גם אם יורשע – אם יצליחו לשכנע את הציבור שההליך נגוע במניעים פוליטיים, אז במובנים רבים הניצחון יהיה שלהם.
זה גם מסביר את ההתעקשות של נתניהו להמשיך ולמסגר את הסיפור סביב עומס העבודה שלו כראש ממשלה. מעבר לשאלה המשפטית, המסר שעולה מכך הוא ברור: הוא עסוק בענייני המדינה, בעוד יריביו עסוקים ברדיפתו. השופטים אמנם עוצרים את הדיון כשהוא מתארך יתר על המידה, אך המסר כבר מחלחל החוצה.
למרות שהמשפט נמשך כבר זמן רב, אנחנו עדיין רחוקים מהמוקד המהותי: ההכרעה בשאלה האם אכן הייתה כאן עסקת שוחד. התביעה תנסה להראות שנתניהו העניק יחס מועדף לקבוצת בזק בתמורה להיענות חריגה לסיקור התקשורתי. בעניין הזה, נתניהו תבע היום מטבע לשון חדש ומעתה אמור "עוינות חריגה" ולא היענות חריגה.
בסופו של יום, הכרעה פלילית תתקבל באולם בית המשפט – אך הקרב על דעת הקהל יתנהל הרבה אחרי שהדיון האחרון יסתיים.
התרעות פיקוד העורף