רק לאחרונה נכתבה באחד מהעיתונים המובאה הזאת: ״בימים האחרונים העלה צה"ל כוננות בגבול הרצועה לקראת אפשרות של חידוש הלחימה ברצועת עזה. העלאת הכוננות בוצעה בהוראה ישירה של ראש הממשלה וחברי הקבינט והרמטכ״ל אייל זמיר. צה"ל צבר כוחות ותגבר את פעילותו במרחב עוטף עזה והפרימטר גם לנוכח זיהוי של כוונה ויכולת של ארגון הטרור חמאס לבצע פעילות טרור כנגד ישראל.״
ואכן הרמטכ״ל, אייל זמיר, פקד לתגבר ולחזק את הכוחות ואת קו הגבול של עוטף עזה מחשש שהחמאס מתכנן לתקוף התקפה נוספת על עוטף עזה מכמה צירים בו־זמנית.
אין אבסורד גדול מתוכנה של המובאה לעיל. לאורך כל המלחמה סיפרו לנו כיצד צה״ל מנצח, ושחיסלנו יותר ממחצית המנהרות; סיפרו לנו שחיסלנו 70% מלוחמי החמאס, ושהשמדנו לחמאס את התשתיות הצבאיות ואין בכוחו עוד להילחם. גם אמרו לנו שהחמאס פחדן, ולכן הוא מסתתר במנהרות; ומדי יום ביומו טפטפו לנו שהחמאס על סף כניעה, והכול עניין של זמן קצר עד שיוכרע סופית.
הראו לנו בערוצי הטלוויזיה את רצועת עזה חרבה, וזרו חול בעיני הציבור שהתמונות הקשות של הרס התשתיות והבניינים בעזה מעידות כאלף עדים שניצחנו בגדול. את התרמית הזאת הובילו הדרג המדיני, הדרג הצבאי והתקשורת המגויסת.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בכל המאמרים שכתבתי בעיתונים ובראיונות שראיינו אותי בערוצי התקשורת לאורך כל ימי המלחמה ציינתי שהדרג המדיני, הדרג הצבאי ורובם של הפרשנים הצבאיים והמדיניים בערוצי התקשורת – זורים חול בעיני הבריות. בין מה שהם מציגים לציבור בתקשורת לבין האמת בשטח המרחק הוא עצום, כרחוק מזרח ממערב.
התגובנים (טוקבקיסטים), שולחי התגוביות לפרסום – רובם חסרי בינה ודעת, ותוכן פרסומיהם נגועים לרוב ברחשי הלב, ולא באמת העירומה. לימדו אותי שרבים בעם ישראל שכחו מהר מאוד את העבר, את מה שקרה לנו ב־7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה, ואת המצב הנכון להיום (בהווה) הם אינם מבינים ואינם מפנימים כלל. הם שוגים באשליות בעטיין של בוּרוּת או תפיסה אידאולוגית שמשמעה – לעובדות בשטח אין להתייחס, וניתוח העתיד נשגב באופן מוחלט מבינתם.
המצב היום שחמאס אינו מקבל עליו את דרישת ממשלת ישראל להמשיך את שלב א׳ לשחרור החטופים בפעימות קטנות. דרישת הממשה נדחית כי העומד בראשה החליט בניגוד להסכם שחתם עליו, שלא ללכת לשלב ב׳, ופירוש דחייתו – המשך המלחמה ואי־שחרור החטופים בפעימה אחת.
כדי להסביר לעם מדוע החליט ראש הממשלה לבטל את שלב ב׳ של העסקה הוא טען שעד שלא נכריע את חמאס ונחליף את שלטונו, לא תסתיים המלחמה. (כל בר דעת מבין שהחלטה זו היא תירוץ שקוף להמשך שבתו על כיסאו בתפקיד ראש הממשלה.)
לשם כך בחר ראש הממשלה ברמטכ״ל חדש, אייל זמיר,שהיה גם מזכירו הצבאי לפני שנים מספר וקבע שעל הרמטכ״ל החדש להיות התקפי בניגוד לקודמו, הרצי הלוי.
לצערי, אייל זמיר שהאמנתי בו בכל מאודי, נפל למלכודת שטמן לו ראש הממשלה והיה מוכן לוותר על עמדותיו בשביל להיות רמטכ״ל. מפקד הצבא הפך לשופרו ולעושה דברו של בנימין נתניהו בכל דבר ועניין; למשל: אייל זמיר הכריז שבשנת 2025 תהיה שנת מלחמה שבה יוכרע החמאס; הוא הסכים להקים ממשל צבאי, ושצה״ל יהיה אחראי לחלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה, פעולות שהתנגדו לו בנחרצות הרצי הלוי וגלנט מתוך הבנה שזה פשוט בלתי אפשרי; מפקד הצבא גם הסכים להמשיך את הלחימה ולשבור את העסקה של שלב ב׳ כפי שקבע בנימין נתניהו.
לשון אחר, הרמטכ״ל שעיקר תפקידו להכין את הצבא למלחמה הבאה, הפך לכלי שרת ביד אדוניו, בנימין נתניהו, אדם שנגוע בשיקולים זרים, ואינטרסים אישיים של הישרדות ממשלתו מנחים את פעולותיו.
שגבה בינתי מלהבין כיצד הרמטכ״ל נשאב לתהליך שהוא אינו מאמין בו. אייל זמיר יודע היטב שאין בכוחו ובמצבו של צה״ל להכריע את חמאס. ראש המטה הכללי מיטיב לדעת שאין בכוחו של צה״ל להקים מִמשל צבאי ולהחליף את שלטון חמאס לפי שהדבר מצריך לכבוש את כל רצועת עזה ולהשאיר שם את כוחותינו להרבה מאוד זמן.
מפקד הצבא גם יודע שאין לו די כוחות מקצועיים לפוצץ מאות ק״מ של מנהרות, והוא מודע היטב שהתקפה מחודשת על עזה לא תותיר חטופים חיים במנהרות. מכאן עולות שאלותיי אלו לרמטכ״ל: "מדוע אין בך האומץ להציג את כל זאת לשר הביטחון ולראש הממשלה? מדוע אתה הולך לעשות דברים שהם בניגוד לעמדתך? האם בשביל להיות רמטכ״ל אתה מוכן לוותר על כבודך ולשחוק עד הקצה את הצבא ואת המדינה?"
כיום עומדים בפני הרמטכ״ל אתגרים קשים, ואלה עיקרם: להגדיל את הצבא ולשקמו כדי שיוכל צה״ל להגן על כל גבולות ישראל ולתקוף בעוצמה; להכין את צה"ל שיהיה בכוחו להתמודד עם טילים היפרסוניים מתמרנים (שנעים במהירות גבוהה פי חמישה ממהירות הקול), וכיום אין לנו הגנה הולמת מפניהם; לפתור את תורפותינו בלחימה ברחפנים, בכטב״מים ובמל״טים שמיום ליום הופכים להיות מסוכנים, והם הרכיבים העיקריים של המלחמה הבאה.
המשך הלחימה, כהצהרת הרמטכ"ל, איבדה את תכליתה, ולא תאפשר לו לקדם את כל מה שמניתי לעיל על רגל אחת.
אם יתרחש כל מה שבנימין נתניהו מתכנן לעשות בגיבויו המוחלט של הרמטכ״ל, אייל זמיר, אזיי ייפתחו שערי הגיהינום גם על מדינת ישראל. כשם שלא יכולנו להכריע את חמאס לאחר לחימה של שנה וארבעה חודשים, כך לא נוכל להכריעו גם הפעם. החמאס חזר לגודלו הטבעי, ועשרות אלפי לוחמיו יושבים בעיר המנהרות מתחת לפני הקרקע.
כוחות צה״ל שייכנסו שוב לכבוש את רצועת עזה, לא יוכלו לשהות בשטח זמן רב משום שלא יהיו להם כוחות מחליפים. יש לזכור שרבים מאנשי המילואים שנלחמו עד כה מאות ימים, איבדו את פרנסתם, מהם גם את משפחתם. הם נושאים בליבם מועקה קשה, ולא תהא ברירה אלא לשחררם ולעזוב את המקומות שנכבשו בדיוק כפי שקרה עד כה.
גם את עיר המנהרות של החמאס והג׳יהאד, שאורכה מאות ק״מ לרוחבה ולאורכה של רצועת עזה – לא יהיה אפשר להרוס היות שכוחותינו המקצועיים מניינם במשורה, ואין לאל ידם לפוצץ מאות ק״מ של מנהרות כפי שלא הצליחו לעשות זאת עד כה.
התוצאה האומללה להחלטת ראש הממשלה תהא מותם של החטופים שעדיין חיים במנהרות, וכמובן, יהיו נפגעים רבים לכוחותינו ולעזתים בלתי מעורבים. העולם לא יעמוד מנגד וישתוק, אלא יכריז עלינו ביתר שאת שאנו פושעי מלחמה.
העולם הערבי המתון, כולל מצרים וירדן, יַפנו את גבם אלינו, וציר הרשע האיראני־רוסי־סיני שתרגל לאחרונה תרגיל משותף במפרץ עומאן – יקצין את עמדותיו נגדנו, וגם הציר הטורקי וסוריה בת חסותו יסלים את עמדותיו נגדנו. הרמטכ״ל, במקום לעסוק בהגדלת הצבא ובשיקומו מול האיומים שציינתי לעיל – ימשיך לעסוק במלחמה שאין בה תכלית, ומדינת ישראל תוסיף להידרדר אל עברי פי פחת.
כללו של דבר, יש לזכור שהחמוּר ביותר עוד לפנינו, וכלל לא בטוח שנשיא ארה״ב הבלתי צפוי טראמפ יוסיף להיות איתנו לאורך כל הדרך. ברגע שהוא יחשוב שישראל אינה מקדמת את צורכי ארה״ב במזרח התיכון, הוא עלול לשנות כיוון.