ב-2010, עם התחלת הזעזועים של האביב הערבי (בהנחיית, עידוד, תמיכה כספית וצבאית של טורקיה וקטאר) ובראשית 2011 עם ההפגנות הגדולות שהדיחו את מובראק, התערער מעמדם של המצרים בסיני, הבדואים פגעו בצינור הגז ונראה היה שמצרים קורסת לתוך עצמה.
מה ששימח את הטורקים והקטארים השואפות להשתלט על תעלת סואץ ולסגור על ישראל. עם עליית דאעש ויצירת וואליית סיני – מחוז סיני של דאע"ש, אישרה ישראל לפתוח סעיפים בחוזה השלום ולצבא המצרי לתגבר כוחות, כולל טנקים, נגמ"שים ומטוסים אסורים על פי הסכם השלום.
על פי הדיווחים, חיל האוויר תקף את דעא"ש בסיני. ראש הממשלה שהנחה והורה לבצע את הפעולות האלו היה נתניהו.
שום דבר חדש בהיערכות המצרית. האם היא מסוכנת למדינת ישראל? כל דבר מסוכן אם יש רצון לתקוף. המצרים לא הראו כוונות תקיפה, לעומת זאת הם עסוקים בייצוב המזרח התיכון והציעו את עצמם כמתווכים בין ישראל לחמאס. החמאס, בעיני קהיר, הוא בן בריתם של האחים המוסלמים, הטורקים וקטארים, והדבר האחרון שהם רוצים שישלוט ברצועת עזה.
אלא שנתניהו ושותפיו שניזונים ומזינים את הקטרים, מעדיפים את התיווך הקטארי. הספין המצרי האחרון נטווה על מנת להבאיש את ריחם של המצרים שעקרונית הם בצד ישראל, ולסכל משא ומתן מתקדם שהיה יכול לסיים את הסאגה הארוכה והמיותרת של ישראל בעזה. זה לא האינטרס של נתניהו ושותפיו שרוצים במלחמה מתמדת - לפחות עד העברת התקציב ולאחריו לפחות עד הבחירות הבאות שיהיו או לא יהיו.
סיני ומצרים הם רק חלק אחד בשדה המוקשים שטמן נתניהו מסביב לישראל. ישראל השיגה את כל מה שרצתה בלבנון ועד הרבה יותר. חיזבאללה מוחלש ומוכה, דרכי האספקה שלו נקטעו, סוריה יצאה מהמשחק והממשל החדש של טראמפ מאיים על איראן ומפציץ את החות'ים.
לא בגלל ישראל, אלא משום שטראמפ רואה באיראן שותפת סחר של סין. ישראל ואיראן הן שחקניות שניתן לבזבז על מנת לפגוע בסינים. וגם מכיוון שהח'ותים פוגעים בנתיבי הסחר הבינלאומיים בים האדום ובכך גם במצרים ששולטים בתעלת סואץ. טראמפ בצד הישראלי משום אינטרסים כלכליים, לא בזכות נתניהו.
ואם לבנון היא מקרה גבול, בסוריה הציניות עוברת כל גבול. אין לישראל מה לעשות מעבר לגבול הבינלאומי, במיוחד שמדובר בטווחים קרובים - נוכחות שבאה לנקר עיניים ואין בה היגיון. יש אולי היגיון בשליטה בפסגת החרמון, אבל אין היגיון גדול בחיכוך יומיומי עם אוכלוסיה שאינה תומכת ישראל.
לאחר שיחה עם קציני מילואים שהיו וחוזרים לסוריה בחודשים האחרונים, התמונה המצטיירת היא של אנשים שלא יודעים מה ולשם מה הם נמצאים בסוריה והרגשתם היא שההסתבכות קרובה ואם המצב יהפוך לסטטי, נקבל לבנוניזציה של רמת הגולן בצד הסורי על סטרואידים.
שהיה הרבה יותר חכם להישאר בצד הישראלי של הגבול ולנהל את מלחמות הפרוקסי של הכורדים והדרוזים מרחוק בעזרת מה שאנחנו יודעים להפעיל יפה – מוסד וחיל אוויר ויחידות מודיעין שקטות. כוחות רגלים ושריון הם מתכון לכישלון.
"אז למה אתה מתנדב להיות שם?". שאלתי את קצין המילואים שגילו נושק ל-50. "כי אני שומר על המדינה", הוא ענה. "אתה לא." אמרתי לו. "אתה מכין את הלבנון הבאה שבה בילית כחייל בנעוריך בשנות התשעים של המאה הקודמת. "נכון", הוא הודה. "אבל ממש רציתי לראות את סוריה."
"תתפטר." אמרתי. "אם לא יהיו לצבא מספיק חיילים, הוא יאלץ להפסיק את הניסיונות לעורר מלחמות מיותרות. אין לנו חיילים למלחמות מיותרות, האמת שגם לא כסף ובטח שאנחנו לא צריכים לעזור לנתניהו להישאר ראש ממשלה." הוא הסכים.
כמו שראינו בעזה בשבוע האחרון, שמירת הסכסוך מבעבע על להבות המתפרצות מפעם לפעם, הוא מנגנון על מנת להעביר תקציב, להחזיר את שרי עוצמה יהודית ולהניע את המערכת הפוליטית שהיתה צריכה להתחלף כאן בשמונה באוקטובר, ולהיות מוחלפת על ידי מי שאינו מוכתם בכישלון מדמם מושחת ומפקיר.
הספינולוג הרצחני, הציניקן, שחיילים, חטופים ודם הם בשבילו אמצעים פוליטיים, ממשיך לשחק בחייהם וחירותם של ישראלים – חיילים ואזרחים. אמר פון קלאוזביץ בספרו על המלחמה: הפוליטיקה היא הסיבה והמלחמה היא רק הכלי, ולא להפך, ולכן היא נותרת רק כדי להיות כפופה בפני נקודת המבט הפוליטית.
סאדאת הימר במלחמת יום הכיפורים שיצליח להחזיר לעצמו שטחים, להביא שלום, ולסיים את המלחמות היקרות והרצחניות. נתניהו יצא השבוע למלחמה על מנת לחסל את תקוותם של החטופים, משפחותיהם ואת הסיכוי שממשלתו תיפול. קלאוזביץ וסאדאת, כל אחד בזמנו היו אנשים חכמים ואמיצים. נתניהו הוא איש זדון אכזר וטיפש. אכן המלחמה היא רק הכלי. ואנחנו ניתנים לבזבוז על שולחן הכלים, אם נמשיך להתיר לו להשתמש בנו ככלי משחק.
התרעות פיקוד העורף