המקצוע, שבמשך שנים נתפס כמקצוע ליבה מרכזי עם חמש יחידות לבגרות, נדחק במרוצת השנים לשוליים. בחינוך הממלכתי, מספר שעות הלימוד של התנ”ך צומצם בשנים האחרונות באופן משמעותי, וגם בחינוך הממלכתי־דתי, למרות החשיבות המיוחסת ללימודי הקודש, קיימת ירידה בהיקף השעות המוקדשות לתנ”ך.
הזהות היהודית אינה עוד אוסף של אירועים ספורדיים, מנותקי הקשר, אלא זיכרון נרטיבי חי שמתפתח כל הזמן, עם משמעויות ופרשנויות חדשות. מי שההיסטוריה היהודית מתמצה עבורו ב-100 שנות סכסוך יהודי-ערבי יתקשה מאוד להילחם על עתיד עמו ועל זכותו ההיסטורית על הארץ. חיילים צעירים שמתגייסים לצה”ל ללא הכרה בערכיה של מלחמת יהושע לכיבוש הארץ, או בחזונו של ישעיהו לצדק חברתי, יתקשו מאוד להבין את עומק השליחות של הגנה על המדינה ואת האחריות המוסרית המוטלת על כתפיהם כחיילים יהודים בצבא העם.
אין זה מפתיע שבעקבות האסון שפקד אותנו בתחילת המלחמה אנחנו עדים למחזות של רבבות חיילים, חילונים ודתיים כאחד, שעטו ציציות מתחת למדיהם, לצד משפחות חטופים שהחלו לשמור שבת וחיילים שעמדו בתפילה לפני היציאה לקרב.
הקריאה של הרב הראשי חייבת להדליק נורת אזהרה בוהקת בקרב מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, כשהפתרון מתחיל בהחזרת מעמדו של התנ”ך למרכז הבמה. יש להגדיל את מספר שעות הלימוד, לחזק את הכשרת המורים ולהשקיע בגישות הוראה עדכניות שמדברות אל תלמידי דורנו. אם משרד החינוך משקיע משאבים בטכנולוגיות חדשות, עליו להשקיע לפחות באותה מידה בתוכנית לאומית לשיקום לימודי התנ”ך.
התרעות פיקוד העורף