השינויים הדרמטיים בסוריה יצרו פוטנציאל נדיר עבור ישראל - בזירה אחרת | מיכאל הררי

בטווח הזמן המיידי, האתגר המרכזי הוא ייצובה של הפסקת האש ויישום מלא של החלטה 1701. התהליך, שהחל בשבועות האחרונים נראה מבטיח: נשיא וממשלה חדשים בלבנון שמביעים מחויבות רטורית ומעשית ליישום ההחלטה ולריכוז הנשק בידי המדינה. חיזבאללה מצוי בעמדת חולשה ברורה, כך גם איראן, מה שמאפשר לשלטון החדש בלבנון לקדם את מדיניותו.

ישראל חייבת לגלות איפוק ובגרות כדי לאפשר לתהליך המורכב להצליח. היא צודקת במגמתה לשינוי מדיניות ההכלה שנקטה בעבר, אולם אין לאפשר לגורמים שמבקשים לסכל את התהליך המבטיח להוביל לקריסתו. ראוי שישראל תנקוט מדיניות כוח מרוסנת ככל האפשר על מנת לאפשר לתהליך הפנים־לבנוני למצות את הפוטנציאל החיובי שבו.

לבנון צריכה לשקלל היטב את המדיניות הישראלית שאחרי המלחמה ולהקרין מדיניות פומבית ומעשית ברורה - כזו שתדגיש את נחישותה להשליט את הריבונות הלבנונית על כל המדינה. גם לשחקנים החיצוניים, ארצות הברית, צרפת וסעודיה, תפקיד משמעותי. עליהם לוודא ששני הצדדים פועלים ליישום החלטה 1701, ובמקרה הצורך להפעיל לחץ אסרטיבי לשם כך.

בטווח הזמן הקרוב, האתגרים המרכזיים נוגעים למשא ומתן סביב הגבול היבשתי ולתהליך פירוק חיזבאללה מנשקו גם מצפון לנהר הליטני. הצלחתו של המשא ומתן בסוגיית הגבול תסייע מאוד למימוש האתגר השני. ראוי לשקול את חלוקת המשא ומתן סביב הגבול לשני חלקים, ולהתחיל בנקודות שסביבן אין כמעט מחלוקת (12 מתוך 13 הנקודות).

חשוב לשוות למשא ומתן הישראלי־לבנוני אופי מדיני־אזרחי, לאו דווקא כדי לחתור כבר עתה להסכם שלום, אלא כדי להרגיל את דעת הקהל משני הצדדים לשיג ושיח מדיני, ולא רק ביטחוני, בין המדינות.

בטווח הזמן המתקדם, בהינתן הצלחה בסוגיות המיידיות, חיוני להתמקד בשני היבטים עיקריים. ישראל צריכה לנטוש את הקו הלוחמני בהפגנת עוצמתה הצבאית. זו הוּכחה כבר. אל לישראל להיראות כמעורבת בתהליך הפנים־לבנוני.

בהיבט השני, השיח הציבורי סביב הסכם שלום אומנם מוקדם, ורותם את העגלה לפני הסוסים, אולם יש לו חשיבות רבה. דווקא בזירה הלבנונית, כולל זו של חיזבאללה, מתנהל דיון ציבורי מרתק שבו בא לביטוי מגוון הדעות. ראוי להותירו לציבור הרחב בלי לערב כעת הצהרות רשמיות. מומלץ לאפשר לגורמי חברה אזרחית משני הצדדים להעמיק את הדיון ביניהם ולהסיר את האיסור על קיומו.

הנסיבות הנוכחיות מייצרות הזדמנות נדירה להסדרת הזירה הלבנונית־ישראלית. קיים “תיאבון בינלאומי” להבטיח הצלחה בחזית הצפונית, לבטח כאשר זו הדרומית, הפלסטינית, איננה מבטיחה כלל ועיקר.