ההסבר הוא שהתורה לא מצווה עלינו לדקלם סיפור כדי להוסיף דעת ותו לא. הסיפור אינו רק למסור את ידיעת הדברים שהרי גם אם ניקח בחשבון את החובה המוטלת עלינו לחנך את ילדינו ולספר להם את סיפור יציאת מצרים במלואו, בסופו של דבר יש סוף לסיפור, ומה התועלת בהארכת הסיפור?
ועל מנת להשיג מטרה זו יש לספר את העובדות אבל גם ואולי בעיקר כדי ללמוד את הלקח שבכל פרט הנמצא בהגדה. לא רק לשמוע סיפור אלא להפיק את הלקחים, אותם הלקחים אשר נפנים בליבנו ויקחו אותנו מאז היציאה ממצרים בקומה זקופה עדי הגיענו למרגלות הר סיני ומשם, בהיותנו נקיים מזוהמת העבודה זרה המצרית ומנוערים מכל אבק של הפילוסופיה המצרית, נקבל את תורתנו.
בעלי ההגדה הוסיפו במהלך השנים דברי הגדה ואף פזמונים הטומנים בחובם מאות ואף אלפי דברי חסידות ומוסר המלמדים אותנו מתוך דברי ההגדה כיצד עלינו לנתב את דרכנו אנו בתוך החיים הגועשים במהלך חיי היומיום של הפרט ושל האומה. למשל בפזמון "חד גדיא".
בפזמון אשר בסיומו מלאך המוות הורג את השוחט מלמדים אותנו מהו הטוב בעולם ומהו הרוע. לכאורה יש כאן פלא.
אם כן הכלב לא בסדר ואז המקל בסדר, והאש לא בסדר, והמים הם בסדר והשור לא בסדר, והשוחט בסדר, ומלאך המוות לא בסדר ובא הסדר הטוב לעולם. וכך עלינו להמשיך את האמונה בעולם שכולו טוב.
בברכת "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם..." פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!
התרעות פיקוד העורף