במסגרת מקצועי ביקרתי במהלך השנים פעמים רבות בבתי משפט כעד מומחה - מטעם בית המשפט או מטעם אחד הצדדים. בכל בתי המשפט, בכל היררכיה, יש נהלי דיבור והתנהגות המוכרים לכל אחד, קל וחומר לעורכי דין: לא קוראים קריאות ביניים ובוודאי שלא מתפרצים לדברי השופט ולא משסעים אותם. זו התנהגות חריגה, לא מקובלת ולא תרבותית, ולדעתי יש בה מידה של פתולוגיה התנהגותית.
הלוקים בהפרעה זו דואגים בדרך כלל לעשות רושם באמצעות הפחדה או אלימות (פיזית או מילולית), הם מדברים מהר ובשטף, מזלזלים באחרים, מפגינים יהירות ואינם חשים רגשות אשמה כלפי אלה שנפגעו מהתנהגותם.
התנהגות אנטי־חברתית זו מתאפיינת גם בהתנהגות מניפולטיבית, לחלק מהלוקים בה קשה להתמיד ולתחזק קשר חברי או זוגי, וחלקם מובטלים או גרושים או אף מסכנים את עצמם בהתנהגותם. חלקם מעוותים את המציאות, רואים אותה אך ורק דרך המשקפיים שלהם עצמם ולעיתים שופטים אותה בליווי גוון פרנואידי. בעקבות זאת, הם מגיבים באימפולסיביות ותוקפנות לפרובוקציות או לאנשים המתנגדים לדעתם - כל זאת במטרה לקבל רווח משני, כוח ושליטה.
ממצאים אחרים שנזכרתי בהם הם מצבי מאניה והיפומאניה, המתאפיינים בשטף דיבור רם וקולני, ולרוב גם חסר מעצורים, שאינו מאפשר לעומד מולם להחדיר ולו מילה אחת. מצבים אלה אופייניים גם לאנשים בעלי אישיות נרקיסיסטית ותיאטרלית, הזקוקה תדיר לתשומת לב ובו בזמן היא גם אגוצנטרית ומגיבה בזעם מול חוסר התייחסות לדבריהם. הנרקיסיסטים, בניגוד לסוציופתים שלא אכפת להם מה חושבים עליהם, דווקא מחפשים אהבה, התייחסות והערצה. אינני בא, חלילה, לרמוז על אבחנה פסיכו־פתולוגית אצל אדם זה או אחר. זו פשוט אסוציאציה חופשית שעולה ומסתובבת במוחי הקודח.
התרעות פיקוד העורף