המתקפה על השב"כ היא חסרת תקדים ומסוכנת, היא בעלת סממנים של נקמה. שירות הביטחון הכללי, על עובדיו המסורים, אינו חף מטעויות ושגיאות. מי שמשרתים בשב״כ, מושפעים מהנעשה בארץ, מהמחלוקות, מהאמירות הקשות ומההידרדרות המסוכנת שבה נמצאת המדינה המשוסעת. שני האירועים האחרונים בשירות - דבריו של ראש החטיבה היהודית וההדלפה לעיתונאים של החומרים החסויים על ידי איש מילואים של השירות המכונה "א'" - הם חמורים מאוד וראויים לכל גינוי, ויש לנקוט את כל האמצעים המשפטיים בגינם. אולם שני מקרים אלה אינם מאפיינים את אלפי עובדי הארגון הפועלים לילות כימים להציל חיים.
שני מקרים חמורים אלה אינם סיבה להרוס ארגון חשוב וחיוני לביטחונה של המדינה. זה לא הזמן להכות בארגון הפועל למען ביטחונה של ישראל, לפגוע בו ולהחריב אותו. אנו נופלים לתהום. היכן המבוגר האחראי שיעצור את ההתקפות חסרות הרסן וההשתלחויות הלא מידתיות? נבחרי העם אמורים לשמש דוגמה אישית, ומה שהם מפגינים זה התנהלות בריונית ושלילית, וכל זאת כדי להאיץ את פרישתו של ראש השירות מתפקידו.
היה ניתן לראות זאת בדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ, בעתירה לפיטורי ראש השירות. ראינו זאת בהחלטתו של שר האוצר סמוטריץ׳ שלא לשבת בדיון ביטחוני עם ראש השב"כ. בכך הפר את החלטת בית המשפט העליון שלא לפגוע בסמכויות ראש השירות. תגובות הממשלה למכתבי הטייסים, אנשי חיל הים, הצנחנים, השריונרים, הרופאים ורבים נוספים שדורשים להפסיק את המלחמה עכשיו, למען השבת 59 החטופים, גורמות להעמקת השסעים והקרע בעם. מי שתומכים בהפסקת המלחמה, דורשים דרישה ערכית, מוסרית, לאומית, צודקת מאין כמוה, וחברי הממשלה הופכים זאת לסרבנות. הסרבנות היא במגרשה של הממשלה, וחוק הסרבנות, שהוא חוק ההשתמטות, הוא הדוגמה הטובה לכך. הממשלה היא שמקדשת את הסרבנות ואת אי־השוויון בנטל.
ראש הממשלה יכול לעצור את פירוק השב"כ. הארגון כשל כישלון נורא, אך אין לישראל שב"כ אחר. יש מי שמתאמצים לשכוח את הצלחותיו והישגיו של שירות הביטחון הכללי. הם אלה שישלמו את המחיר המלא על פגיעה מכוונת בארגון.
התרעות פיקוד העורף