הקמת מדינת ישראל היא לבו של לוח השנה הלאומי, אך לא ניתן לחגוג את שחרורו של עם בלי שנזכור את הנופלים שמסרו נפשם למען מדינתו. זהו יום הזיכרון, החל ערב לפני יום העצמאות. מדינת ישראל לא קמה רק עבור אזרחיה, אלא עבור העם היהודי כולו. כיצד נוכל לזכור את הנופלים במערכות ישראל בלי לזכור את ששת המיליונים, ביניהם יותר ממיליון ילדים, שנרצחו תוך אדישות, שתיקה ושיתוף פעולה של רוב אומות העולם?
אין זו תעמולה. אין זו דיסאינפורמציה. זוהי אנטישמיות. השנאה ליהודים שעמדה בבסיס אידאולוגיית השואה היא אותה שנאה שמובילה היום להזדהוּת עם טרור או לשתיקה לנוכח פשעיו. קרס המיתוס שלפיו הקמת מדינת ישראל תבטיח שלעולם לא יירדפו יהודים – בגבולותיה או מחוץ להם – רק בשל יהדותם. האנטישמיות בימינו, ולא דווקא הציונות, איחדה אותנו, מתוך זוועה משותפת, כעם יהודי אחד בארץ ובתפוצות. האנטי־ציונות, המבקשת להשמיד את ישראל, חושפת את שורש השנאה: שנאת יהודים עתיקת יומין, שלא בוטלה גם לאחר השואה.
דווקא מול עוצמת הכאב, חשוב לזכור: לא רק שואה – גם גבורה. גבורה של מרד גטו ורשה ושל גטאות נוספים, של רבים שקמו לא כדי לנצח, אלא כדי לשמור על כבודם. היום יש לנו גיבורים חדשים, גיבורי 7 באוקטובר: אזרחים, חיילים, כוחות הצלה, מתנדבים – כל מי שעמד בגבורה מול פני המוות והציל אחרים תוך סיכון חייו. וכמובן, החטופים בשבי חמאס, אלה שעדיין חיים ואלה שטרם זכו לכבוד הקבורה, ולוחמי צה”ל שעומדים היום בקו האש.
(לזכרם של אופיר ליבשטיין ז”ל וכל אחת ואחד מהקורבנות ומהגיבורים של השבת השחורה)
התרעות פיקוד העורף