ב-7.10.23 נכפתה על ישראל מלחמת אין ברירה. ב-16.5.2025 בחרה מממשלת ישראל לשלוח את צה״ל לבצע פשעי מלחמה ברצועת עזה. לפני כשנה וחצי, ולאור חוסר התפקוד של הממשלה, התגייסנו האזרחים ברבבותינו להציל את המדינה – מי בחזית ומי בעורף. היום, עלינו להתגייס בשנית במלוא הכח, כדי להציל את מדינת ישראל מהאסון שממיטה עלינו ממשלת ישראל.
ממשלת ישראל מסרבת לפעול בדרך שתבטיח בטחון לנו ולדורות הבאים ובחרה לפתוח במבצע "מרכבות גדעון" שלא יביא בטחון, לא יחזיר את החטופים, וגם לא יכניע את חמאס, אלא רק יזרע עוד ועוד הרס חסר תכלית בעזה, תוך פגיעות קשות באוכלוסייה אזרחית – פעולות שדגל שחור מתנוסס מעליהן. חמאס הוא אויב מר לישראל, אבל הדרך למיטוט שלטונו ולהחזרת החטופים אינה עוד מלחמה, אלא עסקה אזורית.
ממשל ביידן, ממשל טראמפ, ערב הסעודית ומצרים ניסו ומנסים כבר חודשים לשכנע את ממשלת ישראל לקדם עסקה אזורית כוללת, שבמסגרתה ינורמלו היחסים בין ישראל לערב הסעודית ולמדינות ערביות ומוסלמיות נוספות, החטופים יוחזרו, המלחמה תסתיים, רצועת עזה תשוקם, ולאחר שתפורז יוקם בה ממשל פלסטיני מתון, במקביל לביצוע רפורמות עומק ברשות הפלסטינית ושרטוט אופק מדיני לפלסטינים. מדינות אלו מוכנות לערוב למהלך הדרמטי ולממן אותו.
המזרח התיכון מתעצב מחדש. מדינת ישראל חתרה עוד לפני 7.10 להצטרף ולחזק את ציר המדינות המתונות במזרח התיכון, שכולל בין היתר את מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, וערב הסעודית, כדי לפעול ביחד איתן ועם מדינות המערב להחלשת הציר האיראני-ג׳יהאדיסטי. החל מהסכמי אברהם שהוביל נתניהו וכלה במה שמכונה בקיצור - ״נורמליזציה עם סעודיה״. בעקבות 7.10 היה נדמה שאפשרות זו קרובה מתמיד. ההבנה במזרח התיכון וברחבי העולם שחמאס והציר הג׳יהאדיסטי מאיימים לא רק על ישראל אלא על יציבות המזרח התיכון כולו, יכלה להיות בסיס להקמת קואליציה אזורית שבמסגרתה תתנהל המלחמה בחמאס, מתוך מטרה לחבר גם את הפלסטינים לציר המתון – אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה. בהמשך, המכה הקשה שהנחיל צה״ל לחזבאללה והתמוטטות משטר אסד בסוריה הובילו לאפשרות לחבר גם את לבנון וסוריה לציר המתון, עוד אינטרס ישראלי מובהק.
אך במקום לחתור בכל הכוח לפעולה אזורית משותפת ולהשתלבות כשחקנית מרכזית בציר המדינות המתונות, ממשלת ישראל פועלת מתחילת המלחמה ועד היום באופן הפוך. מסכלת עסקאות חטופים, מסרבת לסיום המלחמה, מפזרת איומים, ובאופן כללי מתנהגת כאילו שיש לה זכות וטו על גורל המזרח התיכון וכאילו הכוח הצבאי יענה על הכל. אבל השנה וחצי האחרונות לימדו אותנו מה שכבר ידענו מסבבי מלחמה קודמים – מלחמות לא משיגות יציבות, חוסן ושגשוג; הסכמים מדיניים כן – הסכמי השלום עם מצרים וירדן והסכמי אברהם, ושתופי פעולה ביירוט טילים מאיראן, בהתקפות על החות׳ים בתימן ובחיזוק ממשלת לבנון בפעולתה כנגד חיזבאללה. השבועיים האחרונים לימדו אותנו גם שלישראל אין זכות וטו – לארה״ב אינטרסים משלה באזורנו והיא פועלת למענם גם בלי ישראל: עסקה ישירה בין ארה״ב לחות׳ים, הדיונים המתמשכים בין ארה״ב לאיראן, קידום יחסי ארה״ב וערב הסעודית, כולל התחייבות למכירת נשק מתקדם, והסרת הסנקציות מסוריה מבלי לדרוש ממדינות אלו נורמליזציה של יחסיהן עם ישראל.
מבצע "מרכבות גדעון" לא רק שלא ישיג את מטרותיו המוצהרות אלא שהוא פוגע בבטחון מדינת ישראל, בכך שהוא מרחיק את הסיכוי של ישראל להשתלב בציר המדינות המתונות, מקרב את המדינות הללו ואת ארה״ב לאיראן ולטורקיה ומאיים להשאיר את ישראל כשחקן בודד ומנודה.
כמו ב-7.10, גם היום, בטחון מדינת ישראל תלוי בנו, האזרחים. ב-7.10 עזבנו הכל והתגייסנו, למלחמה, לתמיכה בלוחמים ובלוחמות ולשיקום העורף. ב-17.5 שוב עלינו להתגייס – אך לא למלחמה, אלא לעצירתה.
התרעות פיקוד העורף