התפנית הגיעה: החלה הפעולה שתהפוך את חמאס למיותר

כבר שנה וחצי שאני מדבר על זה וכותב את זה, ולשמחתי מסתמן שזה מגיע סוף סוף - לאחר שנה וחצי של התמהמהות והסתמכות כמעט מוחלטת רק על המאמץ הצבאי (שנחל הישגים צבאיים אבל לא הביא לפירוק חמאס כשלטון וכרעיון), השבוע זה קורה - כל מי שקצת מבין את חמאס ומה חשוב לו באמת, יודע שהשבוע אנו מתחילים, לראשונה, לטפל במרכיב הכוח העיקרי של הארגון – האוכלוסייה והריבונות.

עד כה הייתה אסטרטגיה של התנגשות צבאית עם חמאס. זו אמנם פגעה בו משמעותית, אך תפיסתית מציבה אותו כיריב "שווה" לישראל כשמעשית זה כמובן רחוק משם. הפעולה הזו לא הצליחה לערער את משילותו ברצועת עזה, למרות כל החבטות הצבאיות שספג. מכאן והלאה, גם אם מדינת ישראל לא המשיגה זאת לעצמה, הרי מדובר בשינוי עמוק באסטרטגיה לכיוון אסטרטגיה של "ייתור", קרי הפיכתו של חמאס למיותר בעיקר בעיני האוכלוסייה.

הייתור ניצב על שתי רגליים עיקריות – האחת, האוכלוסייה תקבל מזון וסיוע לראשונה מגורם שאינו חמאסי (ארה"ב) וחמאס עצמו, מעבר לאובדן רכיב המשילות, גם לא יקצור עוד הכנסות כלכליות קריטיות עבורו בעיתוי הנוכחי. הרגל השנייה - תוכנית ההגירה מרצון שקורמת עור וגידים בימים אלו, ובין אם ישימה בהיקפים המדוברים ובין אם לאו, תפגע מאוד ברעיון שאותו ביקש חמאס לשווק באמצעות ה-7 באוקטובר - "ממגן ומקדם פלסטין" לכזה שפוגע בה וגורם לנכבה שנייה.

זה אמור להיות אפקטיבי פי כמה מהלחץ הצבאי, שאין לוותר עליו והוא אמור לגבות את שתי הרגליים האלו כעמוד שידרה, ולהערכתי יהפוך את הלחץ התפיסתי והכלכלי על חמאס לבלתי נסבל, ולהבדיל מהצבאי שמתברר שאיתו חמאס יכול לשרוד, כך שהארגון בנסותו לעצור את המגמה המסוכנת יסכים לשחרור חטופים, ויתכן אף לוויתורים מרחיקי לכת כמותם לא ראינו בעבר.

התפתחות סבירה: תהליך ייתור חמאס נתפס בעיני חמאס כבלתי הפיך (בניגוד לשיקום הצבאי) והוא ישאף לעצור אותו מוקדם ככל האפשר. הדרךף לעצור תהיה באמצעות שחרור חטופים בשלב ראשון, ויתכן שבשלבים הבאים נראה מחמאס ויתורים גדולים יותר למען שרידות אישית של אנשיו (במקביל- חמאס עזה שרוי במקביל במשבר כלכלי קשה ולפי דיווחים אין ביכולתו לשלם כהלכה משכורות לפעיליו).

אסטרטגית: חמאס יהפוך מיותר, יאבד את הרלוונטיות שלו בעיני האוכלוסיה ויסבול ממשבר כלכלי חריף מאוד ומהיעדר מזון, דבר שיוביל בהדרגה לסיום המלחמה בעזה, בתנאיה של ישראל.

זה המודל שהיה על ישראל ליישם עוד מתחילת שנת 2024 כחלק מהמאמץ האזרחי נגד חמאס, במקביל לזה הצבאי. אי יישומו האריך מאוד את משך הלחימה וגבה מחירים. מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.

הסכמה לקלוט זה רק חלק אחד מהתוכנית. החלק השני והחשוב הוא תוכנית קליטה סדורה ומפורטת - הקמה ופיתוח של יישובים ייעודיים, יצירת תנאי מגורים, מסגרות חינוך לילדים ותעסוקה למבוגרים.

כמו בתוכנית חלוקת המזון, גם כאן הטיפול וסל הקליטה צריכים להיות איכותיים וברמה גבוהה כדי ליצור "חווית הצלחה" לכל מהגר שמבקש לבנות מחדש את חייו במקום חדש – בית, קהילה, פרנסה, חינוך. המהגרים הראשונים צפויים לדווח לאחור לבני משפחות, חברים ומקרובים שנותרו בעזה, על התהליך ועל הקליטה. הצלחה, סבר שתמשוך רבים נוספים להגר מעזה.

חשוב להבין, בין אם תצלח באופן מלא ובין אם לאו, תוכנית ההגירה מרצון תשפיע מהותית על חמאס כבר עם תחילת מימושה -  היא מאיימת עליו תפיסתית וסותרת לחלוטין את סיבת קיומו של הארגון (RAISON D'ETRE) – ממגן פלסטין לזה שאחראי על פגיעה בה. סביר שהוא ינסה לעצור אותה, בדומה לתוכנית חלוקת המזון, פחות בכוח הנשק מול במצבו הנוכחי, ויותר אולי בדמות הסכמה לשחרור חטופים בתמורה לעצירה בהפעלה ו/או אף הגעה למסקנה מרחיקת לכת שאיבד את מרכבי הכוח העיקרי שלו ומכאן להסכמה על פירוק מנשק והגליית פעיליו מהרצועה בדומה לנעשה עם אש"ף בבירות במלחמת לבנון הראשונה.

להערכתי, אם תיושמנה היטב, שתי הרגליים הללו הן נקודת התפנית במערכה לכיוון של הישג בלתי הפיך, שיביא הן לשחרור חטופים בניסיון לעצור את הסחף, ולפירוק חמאס מרגע שהמרכיב העיקרי בכוח שלו נלקח ממנו.